 |
אני חושב שיש משהו שגוי מאד באנליזה. אני לא יודע היכן בדיוק לשים את האצבע ולכן אגש ישר לסוף: ההנחה שמודיעין בטחוני לא אמור לטעות, היא כל כך מופרכת שאסור להמשיך שום דיון מכליל מעבר לה. כל ההתמרמרות המגוייסת הזאת יסודה בהנחת הבל כאילו תצפיתניות שמומחיותן היא בהייה במסכי מצלמות הן גם מומחיות טובות יותר לחיזוי אסטרטגי של מהלכי האוייב יותר מאשר האנשים שמונו לכך. מש"קי הבינה הרשתית שתפקידם לאסוף את המידע הגולמי מן התצפיתנים לא גילו תבונה יתרה כאשר זלזלו בקלט שסופק ע"י התצפיתניות ואולי יש בעייה ברמת האיכות של הדרג הזה. זו בעייה מקומית בתוך הארגון הצבאי שצריכה להיות מטופלת בדרגים הפנימיים ולא בועדת החקירה הממלכתית. עצם ההנחה שהצבא יכול לבנות את מערכי ההגנה שלו על בסיס ההנחה שהמודיעין לא יטעה היא שגוייה בכל כך הרבה רמות שזקשה אפילו להתייחס לכך. המקרה של 7.10.23 מוכיח באותיות של קידוש לבנה ששאלת היסוד צריכה להיות כך: נניח שהמודיעין טועה, מה צריכה להיות ההיערכות הצבאית כדי שהנזק לא יהיה מכריע. נכון שיש כאן מגבלת תחולה. אי אפשר לבנות מערך הגנתי כפי שהשוטים בימינו מציעים שיענה על כל סיכון אפשרי ומשוער.אבל מה שהעובדות מספרות לנו הוא שבמקומות שלהם היה מזל, אפילו התארגנות מקומית של מחזיקי נשק, לאו דוקא לוחמי עילית של חי"ר, הצליחה להגביל מאד את הנזק שהצליחו לגרום לוחמי החמאס. לב ליבה של השערוריה ברמת המערכת הצבאית היתה ההתארגנות השלומיאלית של צה"ל להגנה במקרה של העדר התרעה. ומי שצריך לתת את התשובות הם מפקדי צה"ל שאחראים להתארגנות הזאת והמדינאים שאחראים לבחור ולפקח עליהם. כל הויכוח על מש"קים וקצינים בדרגים הנמוכים והבינוניים הוא מיותר ומזיק. במידה וישנם טובים מהם הם צריכים ללכת בלי שהי ופהי. כל הויכוח הזה נועד להסיט את האש ממר ביטחון ושאר המדינאים שכשלו בבחירת מפקדי הצבא ובפיקוח עליהם. אנשים כמו הרמטכ"ל, מפקדי אמ"ן והשב"כ הלכו ובצדק וזאת על אף הישיגיהם הגדולים מאד בנושאים אחרים. כעת תורם של המדינאים להעלות על המוקד. העיסוק בחוכמה שלאחר מעשה של התצפיתניות ובהתיחסות הלא חכמה של המש"קים שלהן ומעלה היא טחינת מים, בפרט מאחר והתברר שחיילות אחרות שתפקידן היה לעסוק בהערכת כוונות האוייב, הזהירו מפני ההכנות האלו. העובדות מלמדות שמפקדיהן של המש"קית והקצינה המדוברת נהגו נכון כאשר העבירו את האזהרות מעלה, אבל שגו כאשר לא הכירו בנכונותן. וכאן שוב אנו מגיעים לנקודה בה לא התנהגות המפקדים היתה פגומה אלא איכותם האישית ומידת אחריותם שהיתה פחותה ביחס להערכתם העצמית.
|
 |