 |
אני לא מתכוון לסקול את עצמי באבנים, אבל חסידי אומות עולם סיכנו את חייהם ואת שלום משפחותיהם. אני מתלונן על כאבי גב.
שביתת רעב מול הכנסת? הפגנה (עד גרירה מהמקום ע"י שוטרים וחזרה מיידית לאחר השחרור) עם שלטי "דגל שחור" מול שער הבקו"ם ומול הכניסות לבסיסי חיל האויר (למרות שהטייסים גרים בתוך הבסיסים מדי פעם הם ובני משפחותיהם יוצאים משם)? נסיונות תעמולתיים לחדור לעזה עם סירי אוכל ומפות שולחן (הסרטונים שיצולמו יכולים אולי להביא איזו תועלת) במקום עם מפות ההתישבות של סטרוק ודניאלה וייס?
מה שאמרתי חזור ואמור בקשר למאבק הפנימי על דמות המדינה נכון שבעתיים בקשר למלחמה בעזה: יש פער עצום בין הרטוריקה לבין המעשים שאנחנו מוכנים לנקוט. מהבחינה הזאת אולי חופש הדיבור היחסי בארץ פוגע במאבק, כי הוא מהווה שסתום ביטחון לפריקת תסכולים ולהתמודדות עם רגשי אשמה; בראבו, שוטה, משחק המלים האחרון שהמצאת יראה להם מה זה!
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות