 |
|
 |
||
|
||||
 |
בעת האחרונה אני שרוי במלנכוליה הולכת ומחמירה. תשעה באב, נו- חורבן. לצפות בחדשות זה מייאש, אבל לברוח ל"רוקדים עם כוכבים" מרגיש כמו לשים פלסטר על נמק. גם לדבר על "רצח עם- בעד ונגד" לא ישפר את מצבי. מוזר לי לראות כאן ניקים מתווכחים על סמנטיקה. מוזר לי גם שהארגונים מהכותרת הלכו לניסוח החריף ביותר. מה שאמר שכ"ג. גם ככה "בצלם" לא בקונצנזוס, למה לברוח ממנו עוד יותר? אבל יש דברים מוזרים מזה. סמוטריץ' עדיין שר האוצר ובן גביר עדיין השר לבטחון פנים. החבורה המשיחית הזו ממשיכה לגרור אותנו לחזור על ההיסטוריה1 שאנחנו מציינים בתשעה באב- קנאים משיחיים שמשוכנעים שהאל איתם מנצלים תסיסה בעם, משתלטים על ההנהגה ומובילים לחורבן. הכל עכשיו מעודן יותר מאשר לפני מאה דורות, ולא ממש טובחים במתיוונים, כלומר באלו שמאמצים את סט הערכים האימפריאלי (כיום המערבי ליברלי), אבל התיוג שלהם כבוגדים הוא זהה. _________ 1 הכפולה - חורבן הבית, אחרי שהקנאים בירושלים הנצורה רצחו את המתונים ואז נלחמו זה בזה. ונפילת בית"ר שסימנה את חיסולו של מרד בר כוכבא, הוא שהוכתר בידי רבי עקיבא כמלך המשיח. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המצב מדכא ללא ספק. אבל אסור להתייאש ולנרמל את הטירוף של המשיחיים ואת האטימות של נתניהו1. ---- 1 נתניהו בראיון לפודקאסט מתיחות אמריקני: "החרטה הגדולה ביותר שלי היא שאשתי והילדים שלי צריכים לסבול את המכות של החיים הציבוריים. אני בחרתי בחיים הללו." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |