![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
כשאני חושב על זה, אני מצליח להתחבר רק לדמויות מצוירות שהיוצרים לא לוקחים אותן ברצינות רבה מדי. לכן כנראה קשה לי להתחבר לאנימה. אפילו בדרגון בול היה ניכר בעיני שהיוצרים לוקחים את הדמויות ברצינות רבה מדי עבורי. מצד שני הייתי שפוט של הסימפסונים, סאות' פארק וריק ומורטי. יש דברים שיכולים לעבוד רק עם דמויות מצוירות, בעיקר בתחום שבירת מוסכמות ובעיטה בפרות קדושות, והחירויות היצירתיות הן ללא גבול. ניסיתי לאחרונה את בוג'אק הורסמן, וגם שם הפריעה לי הרצינות שהיוצרים לוקחים בה את הדמויות. |
![]() |
![]() |
![]() |
![]() |
|
![]() |
||
|
||||
![]() |
גם לי קשה להנות מסדרות מצוירות לא קומיות. דווקא בוג'אק הורסמן היתה בעיני ממש טובה. היא מתחילה כסדרה קומית, אבל הולכת והופכת לדרמה דכאונית ומייאשת, ועדיין לא הייתי מסוגל להפסיק לצפות בה עד הסוף. |
![]() |
![]() |
![]() |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
![]() |
© כל הזכויות שמורות |