בתשובה לאריק, 08/08/25 0:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אפשר לחשוב שרעיונות בסגנון ״הגולם קם על יוצרו״ או ״המפלצת של פרנקשטיין״ (We were the real monsters all along!), אפוקליפסה, אימה, Cautionary tales של ״אל תחקור במופלא ממך״, דיסטופיה, אוטופיה, "עולם הפוך" (The World Turned Upside Down), סאטירה חברתית באמצעות סיפורים על חברות דמיוניות והרפתקאות מחוץ לכדור הארץ - אפשר לחשוב שאלו המצאות מקוריות של המאה ה-20 או של מה שקוראים לו ״תור הזהב של המד״ב״. גם אני אוהב מד״ב של המאה ה-20, אבל יאללה יאללה, תרגיעו :-) עם כל הכבוד לאסימוב והיינלין (ויש) גם הם שחזרו ומיחזרו רעיונות שהיו קיימים הרבה לפניהם ותרבות הסיפור הזאת יושבת על גבי אלפי שנים של ספרים, מיתולוגיות וסיפורי עם (וזה הולך אחורה בזמן לזמנים בהם עשו את זה במפגש ה-D&D השבועי, עוד לפני שקראו לו ככה, מסביב למדורה עם מספר הסיפורים או ה-Shaman בתפקיד ה-Dungeon master של השבט). סופרי המאה ה-20 נתנו Spin משלהם לדברים (ברוח המקום והזמן), אבל עשו זאת לפניהם ועושים זאת אחריהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן. מצד אחד הם מיחזרו לפעמים את הומרוס דנטה ושות' אבל נראה לי שגם היו להם כמה רעיונות מקוריים. יש כנראה סיפורים שהולכים עם המין האנושי מאז שלמד לדבר, כמו סיפור החניכה וההתבגרות, מסע הגיבור (מגלגמש עד ג'ון וויק) וטרגדיית האהבה (מאורפיאוס ויורידיקה עד אנקת גבהים) אבל נראה לי שיש טוויסטים לסיפורים האלה שאי אפשר היה לתת לפני המאה העשרים. ויש אפילו תמות חדשות של העולם המודרני- ניכור ובירוקרטיה (מתחיל מקפקא?), קפיטליזם והעולם התאגידי, המרוץ הטכנולוגי בכלל ומרוץ החימוש בפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. היו להם גם רעיונות מקוריים. לא אמרתי אחרת. גם באנתולוגיה המקושרת למעלה יש המון רעיונות מקוריים (גם אם זה מזכיר לכם איזה סיפור קצר שקראתם לפני 30 שנה). בחלקם לא בקו עלילה מקורי (ועם קריצה למוסכמות ז׳אנר By design), אבל מי קבע את החוק שרעיונות זה משהו שאפשר להכניס רק ב״עלילה״ או ב״פואנטה״ או כדי להגיד משהו ״שימושי״ לגבי העולם? לפעמים הרעיון המקורי הוא באיך לספר סיפור ולא בקו העלילה של הסיפור. ראה לדוגמה את הפרק שכל הרעיון שלו זה בדיוק לשחק על כל הקלישאות הכי שחוקות של סרטי זומבים (Night of the Mini Dead) אבל עם בחירה סגנונית מכוונת והומוריסטית בה הכל מוצג בפרספקטיבה מרוחקת ועם שימוש ב - Scheimpflug principle. זאת לשתי מטרות: גם כדי לשעשע (זה מצחיק ומקורי - אף אחד לא עשה דבר כזה בעבר אף פעם) וגם בשביל האמירה (תאור האבסורד באירועים, אפילו אם הם גלובליים כי אנחנו חיים על גולת אבק זעירה באיזו מערכת שמש לא חשובה בגלקסיה חסרת חשיבות. אפוקליפסה זה כלום ושום דבר). Night of the mini dead |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד לשאמאנים העתיקים, לא היו להם מכונות חושבות, מסעות בחלל, חייזרים, קוונטים, מחשבים ומסעות בזמן כדי לתפור מהם עלילות. אולי חייזרים זה הרחבה של אנשים משונים מיבשות אחרות, אבל שאר הקונספטים של שלהי המאה ה-19 והמאה ה-20 בהחלט היוו כר לרעיונות חדשים ומקוריים. התימה של "הכל כבר נכתב בתנ"ך"(/בההוואד גיטה/אודיסאוס/וואטאבר) נראית לי ארכאית למדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, השתמשתי במינוח מוכר ואולי קצת הקצנתי. קיוויתי שרוח הדברים תובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצירות מוקדמות עם יסודות סיי-פיי לוקיאנוס מסאמוסאטה – "סיפור אמיתי" (המאה ה-2 לספירה) - נחשב ליצירה הראשונה עם אלמנטים של מדע בדיוני. - כולל מסע לירח, מלחמות בין עמים שמימיים, ותיאורים של חיים חוץ-ארציים. - סאטירה על סיפורי מסעות מופרכים, אך עם דמיון מדעי מרשים. אבן טופייל – "חַי אִבּן יַקְזָאן" (המאה ה-12, אנדלוסיה) - סיפור על ילד שגדל לבד באי ומפתח הבנה פילוסופית ומדעית על העולם. - השפיע על פילוסופים אירופאים כמו ג'ון לוק. - שילוב של מדע, פילוסופיה, ואוטודידקטיות – יסודות סיי-פיי קלאסיים. תומאס מור – "אוטופיה" (1516) - תיאור של חברה אידיאלית על אי דמיוני. - עוסק בטכנולוגיה, מוסר, פוליטיקה – נחשב לאב-טיפוס של ספרות אוטופית. פרנסיס בייקון – "אטלנטיס החדשה" (1627) - תיאור של חברה מתקדמת מדעית וטכנולוגית. - כולל מוסד מחקר בשם "בית שלמה" – דמוי מכון מדעי עתידני. סוויפט – "מסעות גוליבר" (1726) - בפרק על לפוטה, אי מעופף עם מדענים מנותקים מהמציאות. - ביקורת על המדע והטכנולוגיה של זמנו, עם אלמנטים סאטיריים וסיי-פיי. וולטר – "מיקרומגס" (1752) - יצורים מכוכבים אחרים מבקרים בכדור הארץ. - סאטירה פילוסופית על האנושות, הדת והמדע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והרי בייקון, סוויפט ווולטר קרובים כרונולוגית הרבה יותר למאה ה-19 מאשר לשאמאנים העתיקים. אתה רוצה שאשים את הגבול במהפכה התעשייתית ולא במשוואות מקסוול? סבבה מבחינתי, הטיעון העקרוני עדיין בתוקף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הגבול הצבתי לעצמי כשז'ול וורן, ה.ג'. וואלס ואלדוס הקסלי פותחים את הדור החדש שנמשך עד ימינו. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |