 |
אתה מסביר מצוין. זה לא אתה, זה אני. אני לא מתחמק מהדיון כי עשית משהו לא בסדר. אני מתחמק מהדיון כי אין לי את הכלים או הסבלנות לכתוב פה מגילה על ההיסטוריה של האנימציה (ועוד מתרבויות שונות) והמסורות האסתטיות בסוגות שאתה לא מתחבר אליהן.
״עד כמה השחקנים והשחקניות מעוררים בנו אמון והרגשת אמינות בשפת הגוף, ההבעות שלהם והדרך שבה הם מדברים בהתאם לדמות המגולמת.״
כבר במילה "אמין" מסתתרות המון הנחות ובחירות אסתטיות. ממה שאני קורה, הנטיה/העדפה שלך היא לבחירות אסתטיות הנוטות לשפה קולנועית המושפעת מהזרם הריאליסטי בקולנוע. גם אם מדובר בסיפור בדיוני/פנטזיה, אתה מצפה לסיפור שיוצג באופן כאילו הבד בקולנוע / מסך הטלביזיה הם בעצם חלון למציאות אחרת. תהיה המציאות הזאת שונה ומיוחדת מזאת שאנו מכירים, אבל בכל זאת מציאות שהיתה שם כאילו אם גם אתה לא היית שם כדי לצפות בה.
אני טוען שזאת דרך אחת מיני רבות לספר סיפורים. סיפור טוב וסוחף יכול להגיע גם מאיש שמתלבש מצחיק ליד מדורה ומספר את הסיפור עם נפנופי ידיים מוגזמים והקולות שהוא עושה לדמויות השונות הם לא שיא הדיוק. סיפור טוב יכול להיות גם מסופר עם בובות או צלליות על קיר מערה.
באופן דומה, אנימציה היא סוגה עשירה מאוד (דמיין מאמר ארוך כאן על זרמים שונים) והשיפוט מה טוב או רע בה דורש כלים קצת אחרים מאשר אלו אשר אתה מפעיל כדי להחליט מה טוב יותר Star trek TNG, The Expanse או Foundation באפל TV.
בקיצור: תפוחים ותפוזים.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות