 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבה של נדב איל """ לממשלת ישראל יש רק ידיד אחד בעולם. רק מנהיג אחד שמבין את צעדיה ברצועה, ולמרות שלא הכריז בגלוי על הסכמתו לכיבוש עזה, הוא מביע הבנה. האיש הזה הוא כמובן דונלד טראמפ, שאתמול אמר לברק רביד בחדשות 12 שהוא בספק אם חמאס ישחרר כעת חטופים וביקש להזכיר את 7 באוקטובר. התיאום בין ראש הממשלה נתניהו לטראמפ בלתי ניתן להכחשה, והוכיח את עצמו במלחמה עם איראן. אבל גם לו יש גבולות. איפה הם? איש לא יודע. זו החלטה שתיפול בין אוזן שמאל לאוזן ימין של הנשיא. נקום בוקר אחד ונשמע. זה יהיה מהיר, פתאומי וחותך. אם המבצע בעזה יסתמן כאסון, ספק אם הבית הלבן יגבה אותו. ואת זה נתניהו לא מבין. הוא גם לא רוצה להבין. "הוא אובססיבי", אמר לי שר אחד בקבינט, " אין על מה לדבר איתו. כל מה שקורה בעולם עובר מעליו. הוא רואה את זה כעוד גל בלבד". ובינתיים המפולת המדינית נמשכת. קחו לדוגמה את התהליכים בלבנון נגד חיזבאללה. האזור כולו על סף שינוי אפשרי - ממש לא מובטח - וגם היסטורי. הממשלה הלבנונית רוצה לפרק את חיזבאללה מנשקו. האם לא רצוי ברגע הזה, אפילו לשבוע‑שבועיים, להשתיק את ההצהרות הבוערות על כיבוש העיר עזה? להימנע מלספק עוד טיעונים ונשק הסברתי לציר ההתנגדות? בוודאי. אך, כמו שאומר גורם אחר, "ביבי באטרף. הוא ממוקד בזה כאילו זה איראן". ובינתיים המפולת המדינית נמשכת. הפלסטינים חווים עכשיו את הקיץ הטוב בתולדותיהם, דיפלומטית. אוסטרליה אתמול הבטיחה הכרה במדינה פלסטינית, שר ההגנה של איטליה (מדינה שמסרבת לטרנד הכללי של הכרה בפלסטינים) אמר שממשלת ישראל איבדה "היגיון ואנושיות" בתכניותיה, וקרן העושר הנורווגית הודיעה על החרמת ישראל. וכל זה על מה? אף אחד לא יודע בדיוק. הרי הקבינט לא באמת קיבל החלטת כיבוש; עניין שהרתיח את סמוטריץ' ונתניהו עוד מנסה לתקן. בעיר עזה וסביבותיה מתגוררים כעת כמיליון בני אדם, מרוכזים באזור אורבני צפוף עם בניינים של כמה קומות. ספק אם יהיה אפשר לפנות את כולם בהודעות פינוי. ספק גדול יותר אם ניתן יהיה לשמור על חיי חטופים במבצע צבאי נרחב שם. פינוי אזרחים מהעיר עזה, שאיננו כדי להגן על האוכלוסייה מהקרבות, ייחשב לפשע מלחמה. הפצ"רית הזהירה את המטכ"ל בעניין הזה, לתשומת לב האספירציות של סמוטריץ' ושות'. תחושת אובדן דרך ומבוכה הרמטכ"ל זמיר הדגיש אתמול בהערכת מצב את הנחישות לשמור על חיי החטופים, והצורך לבניית שיטה לשלב החדש במלחמה תוך שמירה על "המקצועיות והעקרונות" - אמירה שמבהירה לדרג המדיני שצה"ל לא ישמש קבלן ביצוע לרעיונות מוטרפים. אלה אמירות מובנות, אבל במערכת הביטחון יש תחושת אובדן דרך ומבוכה. עוד רגע, או כמה שבועות, יינתנו פקודות שמשמעותן סיכון חריף לחיי חטופים - שממילא כבר גוועים במנהרות. הפגיעה הצפויה בבלתי מעורבים פלסטינים תהיה קשה מאוד, ועוד בליבו של משבר הומניטרי בעזה. ישראל כבר נסחפה מזמן בזרם, ואף אחד בקהילה הבינלאומית - שוב, לבד מטראמפ בשלב זה - כבר לא מאזין לטענותיה, גם אם יש בהן טעם. הנידוי הולך וגובר, וכך גם מחיריו. הוא יהיה תופעה דורית, קבועה. לישראל הולכות ונוצרות מילים נרדפות שלא יימחקו. חמור מכך המצב הפנימי. נתניהו לא הצליח - ולאור מסיבת העיתונאים שלו שלשום גם לא ממש מנסה - לגייס את הציבור העייף, ולעתים מוכה הייאוש, למהלך האחרון בהחלט שלו. הוא יודע שאין צ'אנס, ולכן ממוקד אך ורק בבייס של הימין. עכשיו מנסים לשכנע כי העיר עזה היא הרפיח הסופית, הפילדלפי על באמת, הניצחון המוחלט באמת של החיים, ההכרעה ההיסטורית. במערכת הביטחון מקווים שלפני המבצע בעיר עזה יקרה מה שקרה לפני הפריצה למערב ביירות ב-1982: הגיעו להסכם הגלות של אש"ף מלבנון. רק ששם לא היו חטופים, לא היה חמאס. זו "תוכנית אורנים הגדולה". אך התקווה של נתניהו ממשיכה להיות כנראה פריצת דרך לעסקה קטנה; כפי שרמז בתגובה לדברי רון דרמר בקבינט, הוא לא באמת יסרב לזה. בינתיים חמאס נהנה מהמיצר שאליו קלעה את עצמה ישראל, מהמלכודת שחפרה ממשלתה ובה היא מתחפרת. העפר מכסה את כולנו. """ |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |