בתשובה לאריק, 13/08/25 13:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשצפיתי ב"אבודים" עד כמה שזכור לי אהבתי את הדמויות, אבל לא מאוד-מאוד. בדיעבד ההערכה שלי עוד ירדה. יש סדרות שאני מתגעגע לדמויות, ב"אבודים" לא. הן נראות לי קצת מפלסטיק, עם רקע מפלסטיק וקונפליקטים מפלסטיק, קצת כמו ליהוק ל"אח הגדול". האמת שאין לי סדרת פנטזיה, אפילו במובן הרחב, להצביע עליה כדוגמה חיובית. ב"טווין פיקס" לא צפיתי לצערי, את "דברים מוזרים" אהדתי עוד פחות מאת "אבודים" (מההתחלה בעצם, אבל משכתי שתי עונות למען שלום בית). בספרות כמובן מקובל לסגור דברים יפה, לפחות מהמדגם הקטן שלי, כש"הארי פוטר" הוא דוגמה מופתית במיוחד. זה חייב להיות פחות טוב בטלוויזיה? בגלל המודל הכלכלי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מבחינתי דברים מוזרים לא בליגה של אבודים. ובכלל לא בליגה הלאומית. העונה הראשונה עוד שילבה פאן של אייטיז עם אימה של סטיבן קינג ושחקנים כריזמטיים ברובם. משם זה התדרדר. העלילה צפויה בדרך כלל, המשחק לא אחיד והרבה מאד פתרונות מופרכים. היא עדיין סדרת אימה/נוסטלגיה סבירה, אבל רחוקה מלהיות סדרת מופת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מחפש סדרת פנטזיה (במובן הרחב) להצביע עליה כדוגמה חיובית - אני ממליץ על הילדה1 והמקום הטוב2. 1 הילדה (סדרת טלוויזיה) [ויקיפדיה] 2 המקום הטוב [ויקיפדיה] |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניטפוקון: בקישור הראשון למדתי שויקיפדיה העברית כותבת שהסדרה עלתה "בשירות ההזרמה נטפליקס". משהו בתרגום הזה, שלא נתקלתי בו עד כה, צורם לי באוזן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ! מצטרף להמלצה על הילדה שהיא סידרה מקסימה ומלאת הומניזם. You snooze you lose you shoes. כמובן שמדובר בסידרת אנימציה ולכן אני חושב וממליץ לאלו שפחות מתחברים לסדרות אנימציה, להאבק בעצמם ובכל זאת לראות. לא להמתין ל״הגירסה המצולמת״ כי אלו בדרך כלל מוציאות ו/או רומסות את כל הקסם שהיה ביצירה המקורית. אחזור גם על ההמלצה לנסות לראות את שלושת העונות של סידרת האנימציה Avatar - The last airbender. אם תצליחו להלחם בתחושות של ״למה לעזאזל אני צופה בסידרת ילדים של ניקלודיאון? זה לא ילדותי?" ולצפות בסבלנות, תגלו סיפור שלא נופל ברמתו ועומקו מכל רשימת ה״סדרות למבוגרים״ שתוארו למעלה בפתיל. על קצה המזלג, מה הנושאים שהסידרה הזאת נוגעת בהן באופן קצת מפתיע לתוכנית של ניקלודיאון? - רצח עם ופשעי מלחמה - אי סדר חברתי, מאבקי כוח ופוליטיקה - חיים אחרי אובדן ושכול - התמודדות (ומאבקים פנימיים) בשל היותך אזרח או אפילו בן אצולה במשטר דיקטטורי - גזענות והבדלי תרבויות - היתרון בסינתזה של מספר נקודות מבט והשקפות - זהות והתבגרות - סליחה וגאולה - איזון בין האדם לטבע - בחירה חופשית מול גורל הדמות האהובה עלי, דמותו השמחה-עצובה של האב השכול והגנרל בגלות Iroh. חמלה וחכמה, כוח דרך איזון, גאולה אישית והדבר שאני הכי מזדהה איתו - פילוסופיה של חיים פשוטים (עד כמה שרק ניתן). אם רק יותר בני אדם היו עוצרים הכל כדי לשתות תה ולשוחח עם Iroh, ברגעים הנכונים, העולם שלנו היה מקום טוב יותר. ועוד |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו הסדרה שהוא רוכב על ספק דובון ספק סן ברנרד ענק מעופף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל השנים הייתי בטוח שזה נסיון להעביר את העולם של הסרט הנורא של קמרון לאנימציה, בזכותך גיליתי שזה ממש לא, ושזה פנינה אמיתית. תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זו אכן זוועה שלשני הדברים הלא קשורים הללו יש שם דומה. אני תמיד אומר שהשם (הרשמי!) של סידרת הסרטים המשעממת (אך מרשימה טכנית) של קמרון זה ״רוקד עם דרדסים (בחלל)״. זו פגישת הפיטצ׳ של סרט ההמשך. החדשות הרעות הן שקמרון מתכנן שסידרת הסרטים המיותרת הזאת תמשיך עד 2031 ותהיה בסה״כ בת חמישה סרטים. האימה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רוב הדמויות די סכמטיות, והחיבור הנפשי אליהן הוא לא ברמה שאתה צועק עליהן "אידיוט! מה אתה עושה??" מהכורסה אלא רק מניד בראשך. אבל אלו עדיין דמויות עגולות למדי. חלק יותר (לוק, צ'רלי, הארלי, הקוריאנית) וחלק פחות. הדמות של ליינוס היא מעניינת ולא סכמטית בכלל. יש לה כמה גליצ'ים קטנים של חוסר עקביות פנימי, אבל לא ברמה שתשעה עבורי את השעיית אי האמון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ליינוס הוא מהנבלים המוצלחים בתולדות הטלויזיה לטעמי. מעט דמויות שנאתי כך (זה ציון לחיוב) עד וולטר ווייט. דוקא בגלל שהוא מורכב. כשאני חושב על זה בדיעבד - יש בו וייבים קילגרייבים. ולגבי שאר הדמויות - יחסית למקובל היום בז'אנר (נניח דברים מוזרים שהוזכר), הן מורכבות לאין ערוך. אפילו הטייפ קאסטים הקלאסיים (ג'ק) מכילים לא מעט סטיות מהסטנדרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם את וולטר ווייט אתה ממש שונא, מה אתה חש כלפי ג’ימי מק’גיל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי לא הספיקותי לחזות בקשת השלמה של עלילותיו, התחלתי עונה אחת כמדומני ואיכשהו לא מעבר לזה. אומרים שכדאי לי לחזור לזה, אולי זה יקרה. חלק מהקטע הפחות חיובי בסדרות ארוכות ועם קשת עלילתית ארוכה, זה ההתחייבות להתחיל בצפייה בהן, כי זה לא ייגמר בכמה ערבים מול המסך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי BCS עולה על BB, אבל אני מודה שההתחלה קצת איטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכים. ליינוס נבל מאוד מוצלח. הסיפור של הנבל הוא אולי הסיפור הכי חשוב. אגב, אחד הנבלים הכי אידיוטיים בעיני הוא ת'אנוס (בסרט). דמיגוד שלא מבין כלום בדמוגרפיה. דמיגוד דמיקולו. נרדמתי באמצע הסרט (בכל ימי חיי זו היתה רק הפעם השניה שנרדמתי בסרט, וראיתי סרטים גרועים בימי חיי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרטי ת'אנוס הם דוגמה די קיצונית גם בעיניי לחוסר איזון בסדרי גודל בין התקציב והאפקטים לבין הכתיבה החלשה והעצלנית. בכל זאת נהניתי חלקית מהם, אבל ת'אנוס ממש Sucks. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא *חייב* להיות פחות טוב בטלוויזיה. הרי בזמנן היו סדרות שהייתי מחכה בכליון עיניים שבוע לפרק הבא. בדרך כלל זה פחות טוב בטלוויזיה בגלל ריבוי כותבים ובמאים (מה הסיפור שכל פרק מבויים בידי במאי אחר?), אילוצי הפקה שונים ומשונים, והנחיות מהתאגיד. וכן, יש עכשיו הרבה (הרבה) יותר זיבורית בגלל הסטרימינג. כשהיו ערוצים בודדים הדברים שזכו למשבצת שידור היו כאלה שעברו מסננת יותר קפדנית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |