בתשובה לאביב, 25/08/25 15:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. הפער המדובר הוא בהחלט חלק מהעניין כאן. ב. לדעתי מצאנו כמה דברים פחות מסובכים ממנוע שיכולים להיות ריאליים. ג. ולרעיון הבא - כדור פורח. יישום מועיל - אמצעי תצפית בשדה הקרב. יישום בידורי - עפים בשמיים מעל רומא המעתירה. יכולת ייצור - מספיק משהו מבדים פשוטים וקלים ומוט שמחזיק חומר בעירה מתחת כדי להדגים את הרעיון. עם תופר בדים גדולים וקצת מוטות מתכת למתקן שמתחת לפתח, הדגמה עם בובות בסל (לפני שעולים אנשים) נראית לי מאד פיזיבילית. 1 אם זה המאה הראשונה, אז בתנאי הבעייה יש סיכוי טוב שנגיע לפני המתקן האזוטרי הנ"ל. לדעתי אפשר לעשות מנוע כזה עוד בלי הבוכנות - גם אני הסכמתי שבוכנות זה קשה. מספיק מיכל קיטור עם לחץ מספיק גבוה שיסובב את גלגל הפדלים ההוא שדיברנו עליו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יאפ. קנית אותי בכדור פורח. ההבנה (והיכולת להדגים די בקלות) שאוויר הוא חומר ושאפשר להפעיל בו את חוק הציפה של ארכימדס אכן עלולה היתה לפוצץ את המוח לאליטות / אנשי מדע של זמנים קדומים יותר. מארכימדס ועד פסקל זה 2000 שנה של התיחסות-ראש-בלטה מוטעת אל אוויר כאל ״יסוד קל" בלי מסה וצפיפות. אז חלוקת תפקידים: אתה תתחיל לעבוד על הכדור פורח (והדגמה מקדימה עם בלוני מימן). האחריות שלי היא פיתוח ה-Flux capacitor. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. מה זה Flux capacitor? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההמצאה של דוק בראון מסרטי חזרה לעתיד. הרכיב המרכזי שאפשר את המסע בזמן והותקן במכונית הדלוריאן (ולאחר מכן ברכבת מעופפת). הידעתם: בתסריט המקורי של הסרט, מכונת הזמן היתה מקרר ולא מכונית. הם החליטו לשנות זאת כי חששו שילדים ינעלו את עצמם במקררים בעקבות הסרט. הידעתם 2: הסצנה הדבילית של שפילברג בה אינדיאנה ג׳ונס נכנס למקרר בזמן פיצוץ אטומי ושורד היא סצנה שנכתבה במקור לסרט בחזרה לעתיד וזה בדיוק המקרר הנ״ל שנסע בזמן בעזרת אנרגיה מפיצוץ אטומי. שפילברג כנראה לא הצליח לוותר על רעיון גרוע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגניב! מכונית אכן הרבה יותר שווה ממקרר. וילדים באמת עשו את השטות הזו במקררים של פעם, עוד לפני אינדיאנה ג'ונס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סצנת המקרר הדבילית היא מאינדיאנה ג׳ונס 4 (אינדיאנה ג'ונס וממלכת גולגולת הבדולח) מ-2008. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, אם הכדור הפורח מצא חן בעיניך - אני משווה ומעלה: אני מסוגל לבנות טיסן די סביר, ועם קצת עזרה גם דאון מאויש. מעץ קל ובדים, מן הסתם. בשביל הטיסן מספיק עץ קל וכלי עבודה רלבנטיים, ואני מקווה שהוא ייתן הדגמה מספיק טובה כדי לשכנע ולקבל אנשים וציוד לדאון בגודל מלא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה מגיע לאזור בעולם שיש בו בלזה... או לחילופין, שיש לך בדים קלים (ע"ע כדור פורח, אם כי כאן אולי הדרישות פחות מחמירות). אתה מדבר על טיסן בלי מדחף, נכון? טיסן מדחף (מה שאני מכיר) דורש גומי. אז, כזה שאתה זורק ממקום גבוה והוא שוהה יחסית הרבה זמן באוויר? מקווה שזה ירשים את מי שמכירים חץ וקשת. (המממ, אולי לירות את הטיסן מקשת?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא צריך בד מאוד קל בשביל כדור פורח בגודל פיזיבילי? היה להם בד קל דיו? וגם - האם טכנולוגיית התפירה של אז אפשרה אטימה מספיק טובה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר להסתכל על מה שעשו האחים מונגולפייה ב-1783: בלון ענק מפשתן ונייר, מחוזק ברשת, שהונע על ידי אש של קש וגללי כבשים. לא מדובר בכדור פורח מודרני שאנו מכירים היום עם בדים סינתטיים קלים ועמידים. כל הנ״ל הם דברים שאפשר לטעון שהיו קיימים גם בתקופת רומא העתיקה. אבל! נראה לי שהנוסע בזמן לרומא העתיקה היה נכשל בכל זאת לשחזר את מה שהצליחו ב-1783 בגלל המחסום התרבותי. נסיונות הנדסיים ראשוניים מתאפיינים בד״כ בשיטת הניסוי והטעייה. המון כשלונות ונסיונות חוזרים ולמידה מניסיון בשטח ועם מוכנות ללמוד מכשלונות קולוסאליים בניסיון החוזר. למרות שבראש המודרני שלנו בניית כדור פורח נראת טריביאלית, כשקוראים על הבעיות איתן התמודדו האחים מונגולפייה, מגלים שיש עוד המון פרטים קטנים. למשל: - אכן היתה סכנה של התלקחות או התפרקות של הבד בגלל החום. החומרים לא ממש התאימו למשימה. המעטפת צופתה בתערובת/תמיסות מעכבות בעירה (לא מונעות!) כדי להקטין את הסיכון שהאש תצית אותה. - הם השתמשו במתקן מתכת שתפקד כתנור פתוח, כך שהחום עלה פנימה אך הלהבה לא "ליקקה" ישירות את הבד. אני לא חושב שנוסע בזמן חסר ניסיון ספציפי בבניה של מתקנים בדיוק כאלה, בדיוק למטרה זו, גם אם הוא אדם מלומד שמגיע מתקופה מודרנית, יצליח לבנות דבר כזה שעובד בלי המון ניסוי וטעייה. - למרות שההיסטוריה זוכרת את ״שני האחים״, זה לא פרויקט שהם הרימו בכוחות עצמם. היתה לאחים תמיכה מעמדית־חברתית ופטרונות של האצולה הצרפתית. הם נהנו מתהילה והתלהבות לפני שהם הצליחו. למה הפרטים הללו על האווירה התרבותית סביבם חשובה בעיני? כי אני חושב שזה בדיוק יהיה המחסום שיתקל בו אותו נוסע בזמן שימצא את עצמו עם רעיונות באוויר וראש באדמה, כאשר הוא ינסה להרים את הפרויקט ברומא העתיקה. גם אם הוא יצליח לשכנע מישהו לעשות איזה ניסיון/שניים/אולי שלושה, הוא מאוד מהר יסומן כמשוגע עם תאוריות מוזרות ומופרכות על ״אוויר כחומר שאפשר לצוף בו״, סנטימנט שיקבל חיזוק לאחר שהנסיונות ההנדסיים הראשונים (וזהו תמיד אופיים של נסיונות הנדסיים ראשוניים) יתפרקו או יגמרו בשריפה (או פגיעה בחיי אדם). פריצות דרך כאלה מתרחשות באווירה תרבותית/חברתית מסוימת. המון דברים צריכים להבשיל והדבר תמיד כולל תשתית שכוללת עבודה ותרומה של המון אנשים. למרות הרומנטיקה שבדבר, ״איש עם רעיון בראש״ זה תנאי הכרחי אבל לא מספיק. אם אני צריך להמר מה יהיה גורלו של הנוסע בזמן, אני מהמר שזה יהיה גורל דומה למה שתואר בסיפור הקצר מהכותרת, כמעט בכל ניסיון שלו להקפיץ טכנולוגית תקופה קדומה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |