בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 27/08/25 11:23
ג'מיני 781430
בפראפרזה על גראוצ'ו מארקס אומר:"זוהי דעתי. ואם היא לא מוצאת חן בעיניך, ובכן יש לי אחרת".
ג'ון קליז,מונטי פייטון וקומיקאים בריטים נוספים הם ממשיכים נאמנים יותר של מסורת הסאטירה העתיקה והימי-ביניימית. הסאטיריקאן משתולל, מתבזה ומבזה כל מוסכמה של החברה הטובה, כאשר העובדה שהוא עושה זאת במסגרת חגיגה או קרניבל מוגבלת במקום ובזמן, הופכת את הסאטירה במידה מסויימת למסמנת ומאשרת את ההתנהגות הקןנפורמית בימי החול ובשגרה, כמו שתייה עד דלא ידע בפורים.
קומדיות אמריקניות בחלקן נוטות לז'אנר הפוך בנוסח מונודראמה או סטנדאפ. הקומיקאי מציג עצמו כאדם מן השורה (סיינפלד) והקומדיה היא מסווה שמאחוריו מסתתרים לפעמים מסרים חדשניים וחתרניים. לפעמים המסרים עצמם הם שמרניים ו/או קונפורמיים והקומדיה מסתתרת בפער בין מה שמוצהר לבין מה שקורה בפועל. אפילו קומיקאים יהודים ושחורים, שהמסרים שלהם יותר פלגניים וכועסים, מגלמים דמות של איש מן הרחוב ולא דמות של ליצן מטורף. אפילו בקצה היותר קרקסי (האחים מארקס ושלושת המוקיונים) זה סלאפסטיק ולא סאטירה. נראה שלסאטירה יש קשיים בחציית האוקיינוס. וכאשר זה מגיע, זה מגיע בניחוח אירופאי מובהק (מל ברוקס).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים