 |
זוכר שטענתי והצעתי גיבוש חזית פוליטית בראשות אייזנקוט? התוצאה של הפלגנות המחנאית באופוזיציה היא, שאם וכאשר תיפול הממשלה הזאת, היא תוחלף ע"י ממשלה בה יהיה מרכיב משמעותי ואולי דומיננטי של בנט וליברמן.
BB הוא אכן צרה צרורה וכל רוה"מ אחר יהיה בבחינת שיפור. אבל הבעיה שלנו אינה רק הקויזלינגיות, החמדנות המושחתת והביזאר של משפ' נתניהו, אלא בעיקר האידאולוגיה הלאומנית-דתית של חלק גדול בציבור וההעדפה שלו לשת"פ עם פלגנים ואנטישמים מזרחיים ולא עם גורמים מתונים וליברלים יותר. בחזית הזאת, בנט וליברמן אינם בבחינת שיפור לעומת נתניהו. אולי להיפך.
חוסר היכולת לגבש חזית פוליטית חזקה (עם מספר דו-ספרתי של מנדטים) שתייצג את השבט הליברלי-דמוקרטי היא המחדל הראשי של האופוזיציה שמוכיחה עצמה ככושלת לא פחות מן הממשלה.
אני לא מבטל את ההבדלים האידאולוגיים בין גנץ, לפיד, אייזנקוט ויאיר גולן. אבל האם אי אפשר לבנות על המכנה המשותף, חזית פוליטית? האם מה שמובן לראשי המפלגות הערביות, אינו מובן להם? האם הפעילות הפוליטית לא נועדה להיות תחליף למהומות והפגנות ברחוב ולא טפיל המנסה להיבנות מהן?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות