בתשובה לעומר, 04/10/25 19:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש חומרים (חומרי נפץ, סמים, בקטריות ווירוסים מסויימים) וגם מידע (מסווג) שהמדינה לא מרשה לאף אחד להחזיק מחוץ למי שקיבל הרשאה ספציפית, אפילו אם הוא מומחה גדול לשימוש בהם ודואג שלא ידלפו. באופן עקרוני אפשר להתייחס לתוצרים דיגיטליים מסויימים באותו אופן. בשאלה אם צריך אין לי דעה מגובשת, עניתי רק לאפשרות הטכנית. כלומר שאם לדעת המדינה הנזק לציבור מדליפה גדול מספיק, ניתן לאסור החזקה של תוצרים דיגיטליים מזוייפים. אין בזה אפשרות לאסור תוצרים, מביכים ככל שיהיו, החוסים תחת זכות הקניין וחופש הביטוי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההודעה לה אתה מגיב מלאה בדוגמאות יומיומיות לדברים שאנשים מחזיקים בשגרה, ושדליפה שלהם תגרום לנזק לכל הפחות באותו סדר גודל. השוואה של הנזק הזה לנזק מ-"חומרי נפץ, סמים, בקטריות ווירוסים מסויימים" היא סוריאלסטית בעיני, אבל מי שיתעקש לערוך אותה בכל זאת וירצה לגזור ממנה ברצינות (כלומר לא סתם ככלי רטורי) סנקציות פליליות או חברתיות יהיה מוכרח לבקש באותה הזדמנות כמה שינויים רדיקלים בחוק הקיים ובנורמות הציבוריות. (ושוב, מי שמחזיק חומרי-נפץ מסוכנים בבית בלי כוונה לפגיע באף אחד הוא אולי reckless, אגוצנטרי וחסר-אחריות באופן נפשע שיזכה למטר קללות במקרה של תאונה בה אנשים יפגעו - אבל אני לא חושב שמעבר לזה תאשים אותו בכך שהעיסוק בחומרי-הנפץ לכשעצמו הופך אותו לניבזי ורקוב מוסרית. אני לא מקבל את הרושם שהסלידה מדיפ-פייק היא בעלת אופי דומה.) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |