 |
בתיכון נווה חמציצים לומדים ימימה וברכאל. ברכאל - חנון שטוף הורמונים - העלה את תמונת המחזור של ימימה לאתר "דיפפייק-אצלך-בבית.קום" וקיבל סרטון מאד לא הולם בכיכובה של ימימה, שפרסומו ללא ספק ישפיל ויפגע בה. לזכותו, לא הייתה לו שום כוונה לפרסם אותו (יש לו תוכניות אחרות). לגנותו, הוא שכח את הלפטופ שלו לא-נעול על שולחן הקפיטריה, וקציעה - יריבתה המושבעת של ימימה מהכיתה המקבילה - חיטטה לו במחשב, גילתה את הסרטון, והחליטה לשלוח אותו לכל השכבה. התוצאות קשות. בין השאר ימימה נאלצה לעבור בית ספר ורק כעבור שנים של ליווי פסיכולוגי צמוד הצליחה, בערך, לחזור לעצמה. באמת סיפור די נורא.
אבל במה אשם ברכאל? יש לו מידה מסויימת של אשמה תורמת, אבל לא רק ש-99% מהאשמה מוטלת בעיני על קציעה, אלא שדמותו של ברכאל בכלל מיותרת בסיפור. מה מנע מימימה להכנס בעצמה לאתר "דיפפייק-אצלך-בבית.קום", ליצור את הסרטון בעצמה ולהפיצו, במקום לחכות שמישהו במקרה ישכח את הלפטופ לא נעול בקפיטריה? ברכאל הוא לא הבעיה כאן.
כדי שלדוגמא דומה לזו יהיה איזשהו משקל, ה-"דליפה" ו-"ההפצה" צריכות להיות איכשהו כרוכות אחת בשניה. אני מניח שאפשר להנדס כאלה דוגמאות (ברכאל העביר הרצאה על הסכם ריבנטרופ–מולוטוב מול כל הכיתה בשיעור היסטוריה, ובטעות השתרבב אליה הסרטון המזוייף עם ימימה?). אבל האם אפשר גם למצוא דוגמאות כאלה שאינן איזוטריות מכדי ללמוד מהן משהו?
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות