בתשובה לאריק, 15/10/25 15:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה המקרה הכללי שכמובן מוכר לי, אלא שכאן מדובר במקרה ייחודי בו מעשה או מחדל מובילים באופן ישיר לביאה מיידית (מה שקרוי גם שפיכה מוקדמת) של הגואל, מה שיאיין את עבירת ההריגה עוד בטרם הגיעה הנשמה אל שערי גן-עדן, ורגב כך גם ישיב לתחיה את צדיקינו כולם, מנוח ועד הרב משה האוור . המיידיות נגזרת מלשון "אם על איבוד אדם אחד מישראל יבוא לנו המשיח, בוודאי היינו פוסקים שמוטב שלא יבוא המשיח ולא ימות אדם אחד מישראל", כי הרי השאלה אם המשיח יגיע אי פעם אינה מוטלת בספק קל שבקלים. לעניות דעתי הרשכ"גית וולוול'ע עושה גם טעות לוגית פשוטה באומרו "כי הלא פיקוח נפש דוחה את כל המצוות שבתורה ובכלל זה אף המשיח והגאולה" שכן "המשיח והגאולה" אינם מצווה אלא רק האמונה בהם. כלומר, ברצונו להעמיד את פיקוח הנפש על המדרגה הגבוהה ביותר (ועל כך כמובן מגיע לו "שאפו") וולועל'ע שלנו נסחף קצת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לך יפה ה''ורגב כך'', אם בזדון ואם במקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשים את הדברים על השולחן. היהדות הרבנית יודעת שהמשיח לא יבוא. לא היום ולא מחר. המצווה, כפי שדייקת, היא להאמין שהוא יבוא. אבל היהדות הרבנית, להבדיל מהד''ל המשיחיים, פועלת תחת ההנחה שהוא לא בא, גם לא מטלפן. להאמין, דבר אחד, אבל לפעול זה דבר אחר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |