 |
את ירדן פגשתי לראשונה באסיפת עורכי האייל ב-2004, ואז באסיפות ומפגשים נוספים כאלה בשנים שלאחר מכן, גם עם תמי. נועם ההליכות, השקט המחויך וצלילות המחשבה היוו את ירדן ולהפך; להבדיל מאנשים צעירים וסופר-משכילים, הוא לא בידל את עצמו בסרקזם ולא התהדר בתובנותיו וביכולותיו, הן פשוט היו שם בשפע. הקרבה המיוחדת והמעמיקה של ירדן למוזיקה מז'אנרים רבים - על האלמנטים הטכניים, הוורבליים והתזמורתיים שלה - הייתה עוד פן בו שעורר (בי) השתאות ויצר הערכה וסקרנות.
תנחומיי לתמי ולמעיין. זה מוות שרירותי שבא על אדם בשיא שנותיו, שהיה לו עוד הרבה לתרום לעולם ולשכלם הצלול של בני אדם. יהי זכרו ברוך.
|
 |