בתשובה לאיתי כוחיי, 17/07/02 18:51
אני-אני! 79124
אכן ספר מופלא, הספר הראשון של הופמן (חוץ מספרים שהוציא על זן בודהיזם) והנגיש ביותר שלו.
גם התמונה על הכריכה (הילדים העיוורים) מהממת.
אני לא מצליחה להירגע... 79126
מזה שעוד מישהו אוהב את הספר הזה.

לגבי השפה הפרטית הקשה של הופמן- "מפתח" /חלקי/ להבנה הוא גישת הזן של "כאן ועכשיו"- התמקדות מחשבתית מקסימלית על מה שאתה עושה בכל רגע נתון (למשל: כשאתה נועל נעליים-הכנסת הרגל, סידור ה"לשון", מתיחת השרוכים, פרטי קשירת השרוך...); וכמובן, לדפים הריקים, או המקומות הריקים בדף יש משמעות לא פחותה משל האיזורים המודפסים.
פגשת מישהו שלא אהב? 79128
אני חושב שפשוט לא מכירים

והצילום על העטיפה הוא של קרטיה ברסון, שצילומים מדהימים הם כוס תה שלו.
הנה לינק
www.photology.com/bresson
אתה צודק 79129
אנשים לא מכירים אותו.
[הייתי צריכה לומר "אני לא מצליחה להירגע מזה שעוד מישהו מכיר אותו!" :-)]
ותודה על הלינק.
אבל 79131
בדקתי עכשיו בספר, וכתוב שהצילום הוא של אוגוסט סאנדר.
נכון, וסליחה 79132
אבל גם הצילומים שך קרטיה ברסון יפים, לא?
מאוד 79134
ואני הולכת לחפש עכשיו בלינק שלך את סאנדר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים