 |
|
 |
||
|
||||
 |
ראיתי היכנשהו שמנם מתכוון לתבוע את ה-NYT (אגב, מה פתאום כתוב בכותרת "הטיימס"?!) על הוצאת דיבה. האם משפט כזה יסייע לשפוך אור חדש על הפיגוע ההוא ומי שעמד מאחוריו? ומה הקשר של כל זה לידיעה ב"וושינגטון פוסט" על שינוי במדיניות ארה"ב כלפי איראן, לאחר חמש שנים של מגעים עם חתאמי? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ, אני ניסחתי ידיעה זאת, ואיני מבין לגמרי את שאלתך "מה פתאום כתוב בכותרת הטיימס"? אבל היות שבעצמי התלבטתי מעט בניסוח הכותרת אתייחס בכל זאת. היות שהידיעה הייתה בלעדית ל"ניו יורק טיימס" בשעה שניסחתי אותה הרגשתי צורך להדגיש שזה המקור. מצד שני הכותרת היתה גם כך ארוכה (ואף לא היה לי מקום להדגיש את עניין מוערבותו של מנם בטיוח הפרשה בכותרת) וכתיבת שמו המלא של העיתון היתה מאריכה את הכותרת עוד יותר; ולכן החלטתי להשתמש במוסכמה שנתקלתי בה בידיעות שמפרסמת "סוכנות רויטרס" כשהיא מצטטת מפעם לפעם את "הניו יורק טיימס": היא נוהגת לכתוב ה"טיימס" בקיצור. אני מסכים שאפשר להתבלבל עם "הטיימס" הלונדוני, למשל, אך ההנחה היא שבכל זאת קוראים מעבר לכותרת ואז הכול מתברר. אם יש לך פתרון עדיף אנא כתוב לי כאן. (ני"ט נראה לך קיצור מוצלח יותר בהקשר זה?). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו אני רואה שאחד העורכים האחרים תיקן וכתב נ''י טיימס. נראה לי בהחלט פתרון טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם לי, ואני תמה על "רויטרס". מה שנראה לי הגיוני הוא להתייחס לעתון כ"הטיימס" מהאיזכור השני והלאה, אולם באיזכור הראשון לנקוב בשמו המלא (אני משתדל לנהוג כך עם שמות אישים כשאני כותב). מעבר לכך, אני חושב שגם אם המקור הוא בלעדי, הוא יכול לחכות למזכה1 בסבלנות, ולא להידחף לכותרת. 1 קרדיט |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיץ, זה לא רק עניין של בלעדיות וקרדיט, ואולי נקודה זו תוליך אותנו לעצם תוכן הידיעה, ואפתח בכך. לפחות אני, כשראיתי את אתמול את הידיעה בני"ט תפסתי אותה כידיעה חשובה ביותר. אני זוכר את הפיגוע ב-1992 בשגרירות הישראלית (דומני שזה היה ב"פורים") ואת הזעם שהיא עוררה בארץ ובעולם, ואת דבריו הנחרצים של דוד לוי שר החוץ באותה עת שהבטיח, ממש בלשון שבועה, שהמבצעים לא יינקו, וידה של ישראל תשיג אותם. דברים דומים נאמרו בקשר לפיגוע במרכז הקהילתי ב-1994, אך מאז ועד היום לא שמענו שישראל עשתה משהו ממשי בנידון. בידיעה בני"ט מופיעים גם שמות מפורשים של אירנים שהיו מעורבים בפיגוע. אם בישראל זכר הפיגועים הללו התעמעם הרי שבארגנטינה בכלל, ובקהילה היהודית הגדולה שם בפרט, הדי הפיגוע הזה נשמעים עד היום. מדי שבוע מפגינים קרובי הקורבנות בתביעה להביא את האשמים לדין. בארגנטינה נושא זה הוא נושא פוליטי חשוב ביותר. מה עוד שמעורב בו לפי הידיעה הנשיא מנם שחותר לתקופת כהונה שלישית. בקצרה, פרסום הידיעה בני"ט יכול לגרום לזעזוע פוליטי רחב היקף בארגנטינה המזועזעת ממילא. וכמובן, נכנס כאן גם המרכיב של המלחמה בטרור העולמי שמנהלת ארה"ב והגדרתה של אירן כאחד הקודקודים של "ציר הרשע". מדובר בשיחוד נשיא מדינה (ולמעשה הכתבה גם טוענת שמנם עלה לשלטון מלכתחילה באמצעות מימון אירני); בחשבונות בנקים בשוויץ; ברשת טרור שפועלת דרך שגרירות. זה לא משחק ילדים. לו הייתה ודאות של 100% שהפרטים שהתפרסמו נכונים במלואם הרי שמהומה עצומה בפרשה היתה מתחוללת כבר עתה. לו היה הפרסום בא מטעם "תיק דבקה" או אפילו עתון "הארץ" זה היה מעניין אך לא מעורר כזו תשומת לב; אך היות שהפרסום הוא של הני"ט יש לידיעה חשיבות מיוחדת שכן לעיתון ותיק זה יש מעמד מיוחד בעולם העיתונות הגלובלית בכלל והאמריקנית בפרט. גם עיתון זה אינו חסין מטעויות אך הן נדירות למדי (האמינות שלו היא שמקנה לו את מעמדו). וברור שהעיתון לא היה נכנס לפרשה רבת היקף שכזו, ובעל השלכות בינלאומיות שכאלה, אלמלא השתכנעו עורכיו שיש להם סיפור ממשי ביד. העובדה שהפרסום הוא בני"ט היא אפוא בעלת משקל כשלעצמה, כלומר, לא מדובר אך ורק בקרדיט על סקופ, אלא במידת תוקפה של הידיעה עצמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
New cut-backs slogan: All The News That Fits
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |