בתשובה להאייל האנומלי, 25/07/02 8:29
סיפורה של o 80802
הוא *רוצה* לא לענות.
:-) יפה! 80940
אבל יכולות להיות עוד אפשרויות. אהיה כהרגלי נחוש-מצח, ואציע את האפשרות שבאמת לא נותר לו מה לומר. נניח, והוא "רוצה שלא" להודות בהפסד בויכוח. מה אז? "לא לענות" אינה תכלית (כלומר, רצון) אלא אמצעי (כלומר, דרך להגשים את הרצון). כך שייתכן שהוא רוצה לענות, אבל לא יכול...
80941
גא"ג, אין לנו שפה משותפת. אתה מדבר במדעית שלך, ואילו אני, אוויל חשוך-נפש שכמותי, מדבר דווקא בעברית. אני לא מבין מה אתה רוצה בכלל, ולכן, כששאלת אותי מה *אני* רוצה, עניתי את הדבר הראשון שעלה לי לראש - אני באמת רוצה שתעזוב אותי בשקט, עם הקאנט שלך, והוויטגנשטיין שלך, וכל שאר הניים-דרופינג מאדיר-האגו שלך. יופי, הבנו, אתה חכם ואנחנו טפשים. אני הפסדתי בויכוח שבו אתה טוען שאנשים רצו לקפוץ ממגדלי התאומים. בסדר.
דובי, 80978
אין לי שום צורך להאדיר אגו של אף אחד. אני לא טוען שאני חכם ממך, או משהו, ובכלל, בויכוחים איתי יש לך נטייה למשוך אותי בכוח להתנצחויות אישיות. אלו, משעממות אותי. אני כאן בשביל הטיעונים עצמם; ממש לא אכפת לי מה דמות וירטואלית כזאת או אחרת תחשוב עלי. ממש כשם שקאנט וויטגנשטיין אינם ניים-דרופינג; אני פשוט חושב שמן הראוי לציין את האנשים שאת דעותיי גיבשתי לפיהם. דווקא אחרת, הייתה זו יומרה. אני מציין את ויטגנשטיין כשהוא אמר דבר מה, כי לא יהיה זה ראוי בעיני לטעון כי הרעיון שלי הוא, זה הכול.
ושוב, כאשר אתה בוחר בין שתי רעות, פשוט סימן שאתה רוצה את הרע במיעוטו.
דובי, 81030
בתגובה בהמשך כתבת לעדי רשימה של שמות של לינגוויסטים שאני מעריך אינה אומרת דבר וחצי דבר לאייל הממוצע‏1. למה נתת את כל השמות הללו, אם לא בשביל להאדיר את שמך ולתת לך סמכות להצהיר הצהרות?

הויכוחים שלי איתך נוטים להגיע להתנצחויות אישיות משום שאני חושב שהטענות שלך הן מגוחכות, מופרכות מיסודן, קנטרניות (הרבה פעם וולגריות, כפי שכבר העירו לך), ובעיקר - הן מאותו סוג של הצהרות שמרבים להצהיר מחזירים בתשובה: אי אפשר לענות להן לא משום שהן נכונות, אלא משום שהנחות היסוד שלהן בלתי נגישות לאיזושהי לוגיקה אנושית סבירה, או שפה אנושית מוכרת.

כאשר אני בוחר בין שתי רעות, זה אומר שמה שרציתי, לא יכולתי לקבל. אתה מרוקן את מושג ה"רצון" ממשמעות - אין דבר שאני לא רוצה, לא משנה כמה אני אצעק ואזעק שאני לא רוצה אותו, וזאת רק משום שאתה תהיה מסוגל לתאר לי מצב בו תהיה לי בחירה בין הדבר הבלתי-רצוי הזה לבין דבר עוד פחות רצוי ממנו.
הדרך היחידה שבה אני יכול אפילו להתקרב לראות את הדברים בדומה לך, היא אם המילה רצון תפסיק לדבר במושגים של דיכוטומיה (רוצה-לא רוצה) ותהפוך לרצף: מאוד רוצה, רוצה, לא כל-כך רוצה, לא רוצה, מאוד לא רוצה, וכל שאר שלבי הביניים. במצב כזה, אפשר להגיד שמיקומה של האופציה "להשרף למוות" הוא נמוך יותר בסולם מאשר האופציה "להתרסק על המדרכה", ושתיהן גם יחד נמצאות הרחק מתחת לשלב שניתן להגדיר אותו כ"רוצה".

1 לצורך העניין, דובי הוא האייל הממוצע.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים