 |
השאלה היא אם כל כל כך לעשות אאוטינג למחלוקת האמיתית. היא די מורכבת. אני וערן מנסים לעשות זאת כבר הרבה זמן באתר הכי אינטלקטואלי בעברית, ובינתיים בעיקר נחשבים למטורפים (או, במקרה הטוב, לתינוקות שנשבו). כמובן, יכול להיות שזה בגלל שהתיאוריה שלנו היא טירוף במיץ עגבניות.
לפוליטיקאי יש יתרון עלינו, בכך שהוא יכול לומר "אני הייתי בפנים, אני יודע על מה אני מדבר". מצד שני, הוא במלכוד: אם הוא פוליטיקאי שכבר עשה דברים (ורק אז תהיה לו אמינות), אז הוא יאלץ להודות שהוא שיקר ועשה כל מיני מניפולציות שערן ואני מייחסים לפוליטיקאים, ונחשבות בדרך-כלל לבלתי לגיטימיות במידה שמצדיקה גלגול מכל המדרגות.
פוליטיקאי יכול, לחילופין, להתחיל לדבר במונחים של בדלנות או השתלבות כרעיון חדש, מבלי לטעון שזה מה שקרה עד כה ממילא. הסיבה שזה אולי קשה יותר ממונחים של שמאל-ימין היא די ברורה: החלוקה שמאל-ימין היא כבר מקובעת ביותר, וכמעט כל חיה פוליטית מיד תבחן איפה בכל זאת מה שמציע הפוליטיקאי הזה מתאים לרצונות הימניים או השמאליים שלה. עיין תגובות רבות של דב אנשלוביץ לערן.
מה שיקשה עוד יותר הוא, שלכל אחת משתי הגישות יש צדדים קוסמים, אבל גם צדדים פחות קוסמים. המשתלבים צריכים למכור הרבה יותר חיכוך עם ערבים ביומיום, וויתור על תחושת הבטחון שבהרתעה (נשק גרעיני). הבדלנים צריכים למכור אכילת חרב לנצח. לשתי הגישות יהיה די קשה לנצח בקרב השיווקי את הגישות המסורתיות של ימין ושמאל, שכמעט כל אדם כבר אוהד בליבו אחת מהן (או תערובת כלשהי שלהן), וזו נראית לו הטוב שבעולמות האפשריים.
באשר לשאלת המפלגות הקטנות ולמה הן מאפשרות "סוסים טרויאניים": לא טענתי שרצ היתה מפלגה של משתלבים ויוסי שריד הוא בדלני. ע"ב (גם הפרופסור וגם האייל) טוענים ששריד הוא משתלב דווקא, ואני לא יודע מה הם אומרים על שולמית אלוני, אם בכלל. באופן כללי, אם אתה מנהיג מפלגה קטנה, ומישהו רוצה להצטרף אליך, והוא מציג בתקשורת את כל העמדות הנכונות - איך בדיוק תחסום אותו מבלי להצטייר רע? מן הסתם יש טריקים נבזיים שאפשר לנסות, אבל זה בוודאי לא פשוט.
לאחר שאמרתי כל זאת, אני מודה שהשאלה הכללית הזו, למה הפוליטיקה הסמויה מהעין נשארת כזו, מציקה לי יותר מכל היבט אחר בתיאוריה. איפה הוא אותו פוליטיקאי יחיד, שיום אחד זה בכל זאת יהיה לו כדאי להתחיל לספר דברים? או שסתם יפרוש לגמלאות ויבוא לו לפרוק את אשר על ליבו, או שירצה להתנקם ביריבים, או שיהפוך סנילי ויפטפט בלי שליטה? ואם לא פוליטיקאי, אז (בנסיבות דומות) עיתונאי שיודע מה קורה, או בעל של פוליטיקאית שהיא חלקה איתו את רזי המקצוע?
לכל הפחות, אני חושד שאולי מספר הפוליטיקאים "האמיתיים", לשיטתנו, הוא לא גדול - אולי רק סדר גודל של עשרה בכל זמן נתון? שאר הח"כים אולי יודעים לעשות מניפולציות כאלה ואחרות, אבל הם אולי לא מודעים ל- Grand scheme.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש