בתשובה לדובי קננגיסר, 28/07/02 20:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודעת לגבי שיעור השימוש השוטף, אבל המוח מתוכנן עם עודף ענק של תאים, 70-80 אחוז מהכמות הכוללת. כך שגם במקרה של השמדת יותר ממחצית התאים בו, המוח יוכל להמשיך לתפקד כרגיל. ניוון מוחי מתחיל רק אחרי שחוסלו (בערך) יותר מ - 80 אחוז מתאי המוח. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המוח לא מתוכנן. הוא (כנראה) תוצר של לחצים אבולוציונים ומוטציות מצטברות. ערן, קטנוניות לינגוויסטית. יולי 2002. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר כזה "לחצים אבולוציונים". אם, למשל, יש התקררות של כדור הארץ, ובשביל לשרוד עדיף שתהיה לך פרווה עבה, זה לא *יגרום* לך להצמיח פרווה עבה. אבל אם במקרה נולדת עם המוטציה הזאת (ועד עכשיו רק קיללת את מזלך הרע בקיץ החם), אז אתה ועוד כמה שעירים תשרדו. כל השאר ימותו, וסביר שלדור הבא תהיה פרווה עבה. יכול להיות גם שאותה מוטציה שאחראית על הפרווה שלך גורמת, בנוסף, לכך שהאף שלך יהיה קצת יותר ארוך. אז גם התכונה הזאת תעבור לדור הבא, אפילו שהיא לא קשורה לשום צורך הישרדותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לחצים אבולוציונים גורמים כמובן להעדפה, לא ליצירה, אם זה לא היה מובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''לחץ אבולוציוני'' הוא מונח מקובל, והוא מבטא בדיוק את מה שאת הסברת. מה שאת מתארת בפסקה השניה אפשרי, אבל לא שכיח. יותר נפוץ המקרה שבעל הפרווה הוא במקרה גם בעל אף ארוך, ואם הגנים לפרווה ולאורך האף סמוכים זה לזה בכרומוזום, יש סיכוי סביר ששניהם יעברו יחד לצאצאים, כך שהדורות הבאים יהיו בעלי אף ארוך מהקודמים . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מדוייק. המוח בנוי עם עודפות מסויימת פחות או יותר מאותה הסיבה שיש לנו שומן - לימים קשים. אבל העודפות הזאת מפוזרת בכל רחבי המוח, והיא גם לא עומדת על 70-80 אחוז. זה נכון שהמוח מוצא דרכים לתפקד גם אם מתים לו הרבה תאים, אבל זה תמיד בא על חשבון משהו אחר. לעומת זאת, קחי כדוגמא את אותו מקרה מפורסם של פועל שמוט ברזל חיסל לו חלק מהמוח, ובאורח פלא הוא נשאר בחיים, אבל התנהגותו השתנתה לגמרי. המוח הצליח לשרוד עם חלק חסר, אבל זה בא על חשבון מיומנויות מסוימות (במקרה ההוא, חברתיות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא חלק מהמוח אלא כפי שנראה מהדמיות ממוחשבות, המוט פגע באונות הקדם-פרונטליות, דבר שפגע בכושר לקבל החלטות או לקשר בין רגשותיו למידע החברתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והאונות הקדם-פרונטליות (מושג שנשמע בערך כמו "התקופה הפוסט-מאוחרת"), הן לא חלק מהמוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, חשבתי על זה כשכתבתי אבל רציתי להדגיש שרק חלק קטן מהמוח נפגע ולמרות שכביכול פינחס גייג' נשאר בחיים, ועד כמה שניתן לשער לא נגרם נזק לאניטלגנציה שלו, לתפקודו האישי והחברתי נגרם נזק חסר תקנה, שהוביל כנראה למותו. קדם-פרונטלי - התרגום הכי קרוב שיכלתי לחשוב ל prefrontal (למעשה, מהשיחזור מנחשים שהפגיעה היתה בעיקר באזור מסוים של האונה הזו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאת טועה. ניוון מוחי מתחיל בסביבות גיל 20 כאשר הרבה פחות מ 80 אחוז מהנוירונים מתים. אין הרבה מקרים בהם נגרם למוח נזק חמור בלי שהאורגניזם ימות. תאונות וטראומות דומות שהורסות חצי מהמוח, וזה מחייב שברים בגולגולת, לא מותירות לבעל המוח הרבה סיכוי לשרוד. מחלות ניווניות מתבטאות בד"כ בגיל מבוגר לכן הן תופעה מאוחרת באבולוציה של הומו סאפיינס, ומכל מקום ואין להן השפעה על הצאצאים. לכן, ההשערה שהעודפות לכאורה התפתחה כתרופה ל"השמדת יותר ממחצית התאים" נראית לי מפוקפקת. אשמח לקבל מראי מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכולה לחפש מראי מקום, אבל האמירה הזו התקבלה על סמך שיחה שלי עם חוקר בתחום. יכול להיות ששיבשתי איפשהו שיבוש של הדיוטות, ובכל אופן הוא חזר ואמר את הנ"ל לגבי 70-80 אחוז עודף. והבהרה: גם הניסוח "המוח האנושי מתוכנן", על שלל האימפליקציות הדארוויניסטיות המשתמעות ממנו, הוא שלי בלבד. אינעל דארווין :-) מצד שני, הוא לא דיבר על ניוון מוחי לכשעצמו, שאנחנו יודעים שקורה כל הזמן, אלא על מחלות שקשורות בניוון מוחי חמור, כמו אלצהיימר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עשרות אלפי תאי עצב מתים כל יום (שוב, הערכה של מומחה בתחום הנוירוביולוגיה). זאת ועוד, תאי עצב אינם מתרבים במוח הבוגר, כלומר לאחר שמת תא עצב, הוא כפי הנראה אינו מוחלף על ידי תא אחר. מכיוון שהתאים לא מתים באופן ממוקד (אלא אם אתה מקבל שבץ מוחי), למוות הזה יש מעט מאוד, אם בכלל, השפעה על היכולות הקוגניטיביות של בעל המוח (או שמא של המוח עצמו?). אבל מה, עשרת אלפים תאי מוח זה מעט מאוד יחסית ל10 בגובה 11 עד 13 (תלוי מי סופר) תאי המוח שלנו ויקח למוח כולו הרבה זמן להתנוון לגמרי באופן הזה. מחלות נוירודגנרטיביות מתרחשות כפי הנראה בגלל מוות של תאים באיזור מסויים באופן ממוקד בגלל אינטראקציות לא רצויות בין חלבונים בתאים האלה. כפי הנראה קיימת רגישות גנטית להיווצרות של המצב הזה אבל הבוקר קראתי בעיתון שהוספה של ויטמין E לדיאטה כנראה מועילה על מנת לעכב את השפעת האינטראקציות האלה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |