בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 15/08/00 0:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כדאי להגדיר גניבה יש להגדיר קודם כל קניין. יש המחלקים קניין לשני אברים (1) ההחזקה הפיסית בחפץ, או לענייננו, השליטה ברעיון, בתוכנה לפני הפצתה (2) הבעלות או למי שייך החפץ (אולי Entity). כשאני מלווה ספר הרי הוא לא ברשותי אך הינו בבעלותי. לכל אחד ברור שחפץ מקיף גם קניין שנהוג לכנותו רוחני, אך למעשה אין בינו לבין דבר פיזי אלא צורת הופעתו. שני אלו יצאו מתוך רעיון והוצגו לעולם אם כמכונית, או כנייר ועליו סמני דפוס או תווים. העובדה שיותר קל וזמין להעתיק ספר משעון מהווה רק הבדל טכני. גניבה היא פעולה שבה הדבר עובר מרשותי לרשות הגנב, ללא הסכמתי, ובעלותי עליו שרירה וקיימת. (ההסכמה היא שמבדילה בין גניבה להשאלה) גם העתק הדבר המקורי נשאר תחת אותם הגדרות. בדומה לעותקי CD גם מכוניות או ככרות לחם משוכפלים כרצון הבעלים. תסכים איתי שזיוף רולקס מפר את ההגדרה למעלה. גם בשיכפול כזה הרעיון אינו של המעתיק, הוא משתמש במחרטה (=צורב) ומספק את המתכת CDR. האנלוגיה ברורה. אינני רשאי לפרסם כספר דוקטורט של מישהו אחר, אינני רשאי לבנות בחצר מרצדס, לקרוא לו מרצדס ולנהוג בו ברחוב ככזה. כל שאר הטיעונים ממן איכות המוצר, מצב הבעלים, חסרון כיס וכו' אינם רלוונטיים לשם קביעת בעלות ורשות, ואינם אלא אחיזת עיניים והצטדקות של אלה עם הכובע הבוער בראשם. ראה ראיון עם עו"דינם האבסורדי של נפסטאר ב New York Times מסוף שבוע זה כדאי להבין שזכות הקניין הינה מאושיות החברה. ומכיוון שמאוחר כאן, אזכיר רק שיש גם הבדל בין זכות קניין על החפץ גופו לעומת זכות השימוש בלבד, שזה המקרה שלנו. כמובן שכל האמור כאן בטל אם אתה בורחאס הכותב את דון קישוט www.nytimes.com/library/magazine/home/20000813mag-qaboies.html
|
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ביל גייטס ודומיו רוצים שנאמין שתוכנה היא כמו מכונית או לחם אם אתה מקבל את ההגדרה שלהם לקניין רוחני אזי העתקת תוכנה היא גנבה מצד שני בפעם האחרונה שניסיתי להעתיק פיאט השאסי נתקע בחריץ של הCD |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להעתיק מכונית בכוחות עצמך זה לא פשוט: גם אם היא בניוטרל צריך לדחוף ולהתאמץ. לעומת זאת, יותר מקובל לגרום לה להעתיק את עצמה (להתעתק?) בעזרת המנוע שלה. לשם השוואה, לפי מרים מקור המילה האנגלית copy קשור לשפע ועושר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כיכרות לחם משוכפלים? אתה יודע משהו שאני לא יודע? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככרות לחם לא, אבל כבשים כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניתחת היטב את סוגיית הקניין. רק דבר אחד שכחת להסביר - *מדוע* החשיבות של הקניין. אולי אם ננתח עניין זה, נמצא סייגים אפשריים לזכות הקניין. כדאי רק להזכיר לפחות סייג אחד מקובל מאין כמוהו, והוא זכותה של המדינה לקחת מהאזרחים חלק מקניינם, מה שנקרא מס. הסבר אפשרי אחד לקידושה של זכות הקניין הוא, שיש בביתי, נאמר, כיסא אחד שמאוד נחוץ לי וקשה יהיה לי בלעדיו. יהיה לי מאוד לא נחמד אם אני אדע שכל רגע יכול לבוא מישהו ולקחת אותו. נשים לב שהבעיה אינה זה שלאותו מישהו יהיה עכשיו כיסא, אלא שלי אין. כעת אני עושה השלכה מעצמי לאחרים, ומבין שעלי להמנע מלפלוש לבתים של אחרים ולקחת משם כיסאות. והנה כבר עולה לו הבדל בין קניין פיזי לרוחני, שנחפזת מדי להזניח אותו - כאשר אני מעתיק תוכנה איני לוקח מביל גייטס משהו שהוא התרגל כבר לחיות איתו. גם לאיסור שחל עלי לפרסם דוקטורט של מישהו אחר אפשר לתת ביסוס דומה, המבוסס על המצוקה הרגשית שתיגרם לי אם אני אצור יצירה שעשויה לזכות אותי בתהילה ובאושר ועושר, נאמר מאמר מבריק ל"האייל הקורא" (לפחות מבריק יותר מזה שלעיל), ומישהו אחר יפרסם אותו תחת שמו וממני תיגזל התהילה. שוב, נימוק כזה אינו תופס עבור ביל גייטס, ואני חושב שבכלל לא תופס כאשר הקניין הוא מוצר בעל עותקים רבים לצריכה המונית (שלמעשה מיועדים מראש להמסר לאחרים - והדיון הוא רק על התנאים), תהי זו תוכנה או מכונית. אז מה כן המקור, או ההצדקה, לזכות הקניין במקרה ההמוני? איני מוצא כזה, זולת הנימוק התועלתני, לפיו זכות זו היא המנוע לכלכלה. החברה נותנת זכות לאדם או ארגון לקבוע את השימושים האפשריים, ואת תנאי השימוש, בדברים שהוא מייצר, וזאת כדי לתת לו תמריץ לייצר אותם מלכתחילה. טוב ויפה. אבל אם במיקרוסופט עסקינן, האם לא עברנו מזמן את סף התועלת לחברה? האם הנטייה שלי להעתיק תוכנה שלה תרתיע מישהו בעתיד מלייצר מערכת הפעלה, כי הוא ירוויח רק עשרים מיליארד דולר, ולא עשרים מיליארד ומאתיים אלף דולר? ואולי דווקא ההעתקה שלי, שאותה ניסיתי להצדיק, כזכור, בין השאר בהתנהגותה הלא-ראויה של מיקרוסופט, דווקא תביא תועלת לחברה (כי יצרן מערכות ההפעלה העתידי ישתדל כן להתנהג כראוי?) נקודת תורפה בטיעון שלי, שבה הכרתי כבר במאמר, היא שאני מתקשה לנסח זאת ככלל - מתי באופן כללי מותר להעתיק תוכנה (או לגנוב, אם אתם מתעקשים). אבל אני לא בטוח שזה פוסל את הטיעון. בכל אופן, אני מוכן לנסות "אסור לגנוב, אלא אם מדובר בהעתקת תוכנה של יצרן שהשיג מונופול והונו הוא מעל עשרה מיליארד דולר", או משהו כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או בקיצור, "מותר לגנוב מעשירים". מהכיוון המוסרי, אסור לגנוב. וזה לא משנה אם אדם ממנו גנבים לא ישים לב ולא יפגע. זה אסור. העתקה לא חוקית של תוכנה היא גניבה, משום שכאשר אתה (או מישהו אחר) הולך לחנות וקונה עותק של חלונות 2000, הוא לא קונה את התוכנה עצמה, אלא את הזכות להשתמש בה על מחשב אחד. זה מה שביל מוכר, וזה מה שקונים. כאשר מעתיקים את התוכנה ומתקינים אותה על מחשב אחר, התוצאה היא שאפשר להשתמש בה על מחשב נוסף, למרות שמעולם לא קיבלת זכות להשתמש בה על אותו מחשב. מה שמשחק כאן תפקיד זה זכות הקניין - אין לך זכות כזאתי, משום שלא קיבלת את הזכות הזאת מבעל התוכנה, הריהו גייטס. אסור (מוסרית) לגנוב מאף אדם (או חברה, וכו'), גם אם מוסריות האדם ממנו גונבים היא אפסית עד לא קיימת, מה שאף אחד לא הוכיח בקשר לביל גייטס. ובמקרה הרעב שגונב מהסופרמרקט - זה לא מעשה מוסרי. אבל כשהברירה היא בין הקיבה למוסר, המוסר עף, ובשקט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גניבה היא פעולה שבה הדבר עובר לרשות הגנב, ללא הסכמת הבעלים, ובעלותם עליו שרירה וקיימת!! שאר הטיעונים ממן איכות המוצר, מצב הבעלים, חסרון כיס וכו' אינם רלוונטיים לשם קביעת בעלות ורשות, ואינם אלא אחיזת עיניים והצטדקות של אלה עם הכובע הבוער בראשם... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |