בתשובה לשוטה הכפר הגלובלי, 02/08/02 20:30
על כל שאלה תשובה 82629
אני דווקא קצת אמביוולנטית.
מן הצד האחד, יש לי את ההרגשה שאנחנו קצת חסרי פרופורציה. אני זוכרת דברים דומים שנכתבו בטורים אישיים בעיתונות בשנות השמונים והתשעים, ותמיד זה היה "מעולם לא היינו כל-כך חסרי מוסר", "מעולם המצב לא היה נורא כל-כך", "מלחמת אזרחים תפרוץ בשנה הקרובה" וכיו"ב. אולי אנחנו שוכחים בקלות איך הרגשנו לפני חמש ועשר שנים; הרי מדינת ישראל מעולם לא היתה טלית שכולה תכלת בנוגע לענייני מוסר.

את הפרספקטיבה הזו קיבלתי בעיקר מאמא. יום לאחר שנבחר נתניהו לראשות הממשלה היא הרימה לי טלפון, כדי לשמוע אותי בוכה ומתאבלת מן העבר השני של הקו, בעיקר בנושאים הקשורים לחינוך, והיא פשוט אמרה לי "אין לך פרופורציה. גם את גדלת במדינה בה הליכוד היה בשלטון והלכת לבתי-ספר כשהליכוד בשלטון, והנה יצאת בסדר גמור (הנקודה האחרונה פתוחה לדיון, כמובן). הליכוד היה בשלטון 15 שנה, והחיים נמשכו כרגיל."

מן הצד השני, אני חוששת שדווקא נקודת המבט הנ"ל היא בעוכרינו, ושייתכן כי אכן אנחנו חוצים קווים אדומים ומותחים עוד ועוד את מה שהציבור מוכן לקבל ולסבול, אך אף אחד לא מודע לחומרת המצב בשל גישת ה"זאב זאב".

דורון רוזנבלום כותב ב"הארץ" של היום "האם עודנו זוכרים איך חיינו רק עד לפני שנתיים?" נדמה לי שהמשפט הזה מגדיר לא רע את החוויה הישראלית מאז פרוץ האינתיפאדה הראשונה ב-‏87'.

על כל שאלה תשובה 82632
מענין אם גם על הטור הזה יסתמך יזהר מזרחי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים