בתשובה לערן בילינסקי, 16/08/00 12:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו באמת, מדבריך משתמע כאילו דוקינס הוא מטיף מטורף. ודווקא לא היית צריך להזכיר את דוקינס, שתמיד נרתע מלדבר על בני-אדם, אלא את דזמונד מוריס, וספרו המפורסם, "הקוף העירום". בספר זה הסופר מדבר על כיצד מתחת לכל מעטה המוסר, המודרניזציה, הטכנולוגיה והאינטלגנציה, אנחנו עדיין שבט גדול במיוחד של קופים מפותחים למדי. קריאה מרתקת, למי שלא יצא לקרוא עדיין. להסתכל על דברים בצורתם הביולוגיות, האבולוציוניות או ההתפתחותיות לא אמורה לשרת אותך כדי לדעת מה ללבוש כשאתה יוצא עם איזו עלמת חמודות. זה נועד כדי ללמד אותך כיצד דברים, אותם אתה רואה טריוויאלים, הגיעו לעולם. דברים כמו אגו, רגשות, אינטואיציה ואחרים. אתה לא אמור לעשות חישובים על פי זה, כי הגוף שלך עושה את החישובים האלו בין שתרצה ובין שלא תרצה - וכמובן שלא באופן מודע. כשאתה נמשך למישהי, זה בגלל שאתה בנוי בצורה כזו, שמראה של בת המין השני, המרמז על דברים בעיניך כמו פוריות, רעננות, נאמנות ושאר דברים שיועילו לרבייתך והפצת הגנים שלך - כל זאת באופן בלתי מודע לחלוטין. אתה לא עורך את החישובים האלו - הם נערכים בשבילך, פחות או יותר. השאלה הנפוצה בוויכוחים מסוג אלו היא: "מה, אי אפשר להימשך באדם עקר?" - כמובן שאפשר. כיוון שמה שאתה יודע על אדם לא נכנס למערכת השיקולים הפיסיולוגית ש- "מחליטה" אם אתה נמשך אל מישהו או לא. ולפני שיתנפלו עלי, מובן שמשיכה מינית אינה מרכיב גנטי בלבד, אלא מושפעת גם כן משפע השלכות סביבתיות וחברתיות. עם זאת, אני סבור שנקודת הראיה הביולוגית של החיים ושל אהבה בפרט היא חשובה ומרתקת, למרות שהיא אולי לא מוסיפה הרבה לסקס-אפיל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול רק לצטט את ד"ר מאירה וייס, שעסקה רבות בסוגיה של הקשר בין הסוציולוגיה לרפואה, למראה הפיזי ועוד - בהחלט יכול להיות שהסוציוביולוגיה יכולה להסביר הרבה מאוד דברים. אבל מדובר במשהו שהוא יותר פרדיגמה מאשר תיאוריה: מרגע שהחלטת ללבוש את משקפי הסוציוביולוג שלך, לא נותר לך אלא להתבונן על כל דבר דרכן. מדובר במערכת טאוטולוגית, המצדיקה את עצמה, ושלא ניתן להפריח אותה לעולם. זוהי הסיבה לכך שהמערכת גם אינה מדעית, וגם אינה מועילה במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המערכת הסוציוביולוגית, אינה "מערכת" ואינה עומדת בפני עצמה. מאחוריה עומדת תיאוריית מוצא המינים באמצעים של ברירה טבעית של דארווין. אם תפריך אותה, הפרכת גם את התפיסה הזו. לגבי מידת התועלת שלה, זה עניין סובייקטיבי. איזו תועלת אמיתית יש בתיאוריית האבולוציה? אילו שיפורים אמיתיים באיכות חיינו היא יצרה? קשה לי להגיד. ועם זאת, היא נחשבת בעיני רבים, וגם בעיני, לתגלית המדעית בהא הידיעה. בגלל שהיא גרמה לנו להבין אם בחרנו שלהאמין לה, בצורה ברורה, שלמה ובלי סתירות איך נוצרנו ולמה אנחנו פועלים. התפיסה הסוציוביולוגית, בעיני, היא הרחבה של הראיה הזו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר, בעצם, זה שהתיאוריה הסוציוביולוגית נכונה בין אם אני רוצה להאמין בכך ובין אם לא. זה, כמובן, איננו המצב - התיאוריה הסוציוביולוגית הינה תיאוריה נתונה מאוד בספק: יש התומכים בה ויש המתנגדים לה. זה ראשית לכל. אבל, לענין - התפיסה האבולוציונית (שאגב, ידיד שלי שלומד ביולוגיה הפטיר יום אחד שכיום כבר מפקפקים באמיתותה, והשאיר אותי עם הלשון בחוץ ובלי מידע נוסף) אינה מדברת כלל על התנהגות היחיד, היא מדברת על הצורה בה התנהגות היחיד משפיעה על הישרדות המין לאורך זמן. או, במילים אחרות, מינים שיפתחו ראייה טובה ישרדו, בעוד שמינים שיתקעו בעצים בחושך לא. ההשלכות מכאן להנחה שכאשר אני פוגש בחורה ראשית לכל אני מכבה את האור ורואה אם היא נתקעת בספה או לא הגיוניות במידת מה, אבל אינן מתבקשות כלל. הן אינן מתבקשות קודם כל בגלל שהן מניחות שהאדם הוא מין כשאר המינים (דבר בו אינני מאמין כלל - רק אנחנו בעלי תבונה ומודעות עצמית), שנשלט בידי צרכים ודחפים לא מודעים מעל לכל; ושנית בגלל שהן מניחות שהאופי האנושי נקבע ברמה הפיזיולוגית בלבד ולא בחינוך ובלמידה של הילד הרך (או, לחלופין, שגם החינוך והלמידה פועלים בעיקר ממניעים לא מודעים). כל אלה מוציאים, לדעתי, את כל העוקץ מהקיום האנושי. ברמה המדעית אין לי יכולת רבה להתווכח על נכונותה של הסוציוביולוגיה, ואני בוחר באופציה הנוחה של הסתפקות בעובדה שזוהי תיאוריה מוטלת בספק. ברמה החברתית, התרבותית והפילוסופית, התיאוריה הזו מבהילה אותי להחריד, ואני מוצא את השלכותיה הרות אסון כמעט בכל צורה אפשרית - ולכן אני בוחר לדחות אותה מכל וכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה על תתחיל איתי בכלל עם הקטע של ''רק אנחנו בעלי תבונה ומודעות עצמית''. לפרימטים יש גם זה וגם זה. אין מותר האדם מהבהמה - יש ''לאדם יש יותר גדול'', וזהו. הבדל כמותי ולא איכותי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל, כמובן, לא על. אני חולה. תעזבו אותי בשקט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, נחמד שבחרת להתעלם מכל הטיעונים בתגובה הארוכה (מידי?...) שלי, והתמקדת דווקא באחד. שנית, גם הבדל כמותי, אם הוא גדול מספיק, נהיה הבדל איכותי. שלישית, להשוות ביננו לבין הפרימטים זה, תסלח לי, מגוחך למדי. רק תסתכל על האימפקט שאנחנו הותרנו על כדור הארץ לעומת שלהם, על העובדה שאנחנו משנים את סביבתנו והם לא, על העובדה שאנחנו מדברים וכותבים ועוסקים בשטויות והם (כמעט) לא. רביעית, אתה באמת חולה אם אתה חושב שאתה יכול לזרוק סתם כך הצהרות (ובמיוחד כאלו שאין עליהן כלל אחדות דעים, לא מדעית ולא פופולרית), לגבות אותן ב"אל תתחיל איתי" ולקוות שכל הקוראים יסתנוורו ויתהפנטו כאחד. וחמישית, תהיה בריא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, דבריך כוונו למר נחמיאס, כך שאין לי שום מחוייבות להתייחס לכולם. עניתי למה שעניין אותי. שנית, פה אנחנו לא מסכימים. שלישית, אני לא רואה בכל הדברים הללו דווקא דברים חיוביים במיוחד. בכל מקרה - זה עדיין הבדל של כמות ולא של איכות. הפרימטים עושים שינויים קטנים לסביבה שלהם, אנחנו עושים שינויים גדולים. הפרימטים מסוגלים לפתח תרבות קטנה לכל שבט, אנחנו מסוגלים ליצור שפה. מכאן ועד להגיד ''רק לאדם יש מודעות עצמית ותבונה'' - וואו, איזה מרחק יש. רביעית, לא ציפיתי מאף אחד להתהפנט או להסתנוור. אתה מכיר את דעותי היטב, ולא היה לי ממש כוח להכנס אליהם. מתישהו בזמן הקרוב אני מקווה לכתוב מאמר בנושא, ושם נוכל לדון בכך בהרחבה. כרגע רק רציתי להביע מורת רוח. חמישית, תודה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |