|  | 
 |  | ||
| 
 | ||||
|  | למה, אתה עצוב שהם מתו? נו טוב, איש איש וטעמו. אני כשלעצמי נמצאת עכשיו בעידן ה"פוסט-נאור" שלי. כש/הם/ יתחילו להתנהג כמו בני אדם, שיבואו ונדבר. עד אז אני מרשה לעצמי לחגוג על מותם של מחבלים. ואגב, לא רק שאני שמחה שהמנוולים האלה מתו-נפצעו, אלא יש גם את העובדה שההתפוצצות "בטרם עת" חסכה עוד נפגעים בצד שלי של המתרס. |  | 
|  |  | 
|  | 
 |  | ||
| 
 | ||||
|  | ראיה צרה, כרגיל. שמחת עניים כי לא לשמחה הזו פללת והיא עכשיו עבורך משענת קנה רצוץ |  | 
|  |  | 
|  | 
 |  | ||
| 
 | ||||
|  | ו'תפוצצו בקול גדול... לא לשמחה הזאת פיללתי, אבל גם זה משהו. |  | 
|  |  | 
|  | 
 |  | ||
| 
 | ||||
|  |  | 
|  |  | 
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא | 
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
|  RSS מאמרים |
			כתבו למערכת |
			אודות האתר |
			טרם התעדכנת |
			ארכיון |
			חיפוש |
			עזרה |
			תנאי שימוש והצהרת נגישות | © כל הזכויות שמורות |