 |
|
 |
||
|
||||
 |
לקח לי יום-יומיים להתעשת מכמויות הארס המפעפעות פה. לא נאה לליברלים שכמותנו, מימין או משמאל. תעזבו רגע את התוכן בצד, בואו נדבר על הצורה. זה לא פחות חשוב, לא? כך גם סבר קאנט, על כך גם מבוססת הדמוקרטיה- תעשה ותאמר לפי מטרותיך, רק שמור על כללי משחק נאותים. כל צד עוסק בהתנצחויות במקום בדברים של טעם (כמו הסמ"ק של בקבוקי שתיה). כל צד שונה על "סיסמאות בחירות" בגרון ניחר ("*הם* רוצים לכפות *עלי* ולא להיפך"). לא זו הדרך...כרגע אנחנו נמצאים על מסילה שמובילה אל התהום, אבל אני, בשונה מכותב המאמר, חושב שכן אפשר לעבור לפסים אחרים. אם רק נשנה קצת...אני לא אומר לאיש לזנוח את עקרונותיו, רק לשנות קצת את הטון... שני ילדים בסירת משוטים שנמצאת בעין הסערה, לא טוב אם יריבו..מי שלא כ"כ חשוב לו להישאר בארץ, בעצם, אז מומזן לרדת לארה"ב, למשל, שמה כבר אין פרוגרומים, לא יותר מפה. ומי שרוצה, שיקים מושבה בפפואה ניו-גיני. שאר העכברים שנשארים על הספינה - מוטב שישבו ביחד ויעשו חושבים. אני מתכוון לרעיון החוקה, אותו ציינתי בדיון על הרבובדיה. מלחמת אזרחים - מה תועיל? בטח שלא לציבור של כותב הכתבה, שברגע האמת יגלה שמגדלי השן שלו ריקים. 80 אחוז סולדים מש"ס, 80 אחוז גם סולדים מהאוניברסליסטים שמעונינים לעקור כל סממן דתי מהמדינה. ושיר לשבת: בקצה המערב, של מאיר אריאל ע'פ דני סנדרסון (DONT PULL THE TRIGGER, SIR): בקצה המערב, על תפר המזרח שני גברים עומדים במרחק יריה לשברירי שניה, הזמן הדק נמתח מישהו מהם מבקש דחיה שמעני נא חבר, שמעני אך הפעם בוא נשרוק אוויר על קצות האצבעות אכן זה מתחשק לפרוק את כל הזעם רק שלא נראות לי התוצאות ניצבים קשוחים, זה מול זה לעימות מתוחים ודרוכים לשריקת הגורל, מי ימות? בוא לא נשלוף חבר, שמעני אך הפעם בוא נתיז מילים על קצות הסבלנות נוטפות אצבעותי חשמל, חזיז ורעם רק שלא נראת לי הריקנות .. בוא לא נלחץ חבר, ולא נשפוך, ודי החולשה עכשיו חזקה מתמיד אולי אני טועה, טעיתי בחיי רק שלא נראה לי בלי טיפת עתיד .... |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |