בתשובה לערן בילינסקי, 15/08/02 10:59
כמה שאלות 85171
האייל הזקן • בתשובה לערן בילינסקי יום ה', 15/8/2002, 11:34
כוונתי היתה ל"חוקי" במובן הרחב יותר - לגיטימי אם תרצה.
אם יש לך בעייה עם אותו "שילוש קדוש" (העדר כל זיקה לישראל), כי אז - כך ההיגיון - יש לך גם בעייה עם אותו חלק בסע' 13 לחוק העונשין המסמיך את המדינה לשפוט נאשמים בעבירות כלפי יהודים באשר הם (גם כאלה שאין להם זיקה לישראל).
כפי שאתה רואה - יש מעין השקה בין החלק הזה בסע' 13 לבין החוק לעשיית דין בנאצים.
אשר לטענה שהמדובר בעבירות שבוצעו טרם הקמת המדינה - זו טענה מוכרת, אך איני מצליח לרדת לעומקה.
כמה שאלות 85196
ערן בילינסקי • בתשובה להאייל הזקן יום ה', 15/8/2002, 13:24
אכן, יש לי בעיה גם עם סעיף זה (שלא הייתי מודע לקיומו).

לעומקה של טענת ה"טרם": לטעמי, חלק מהעניין הוא התחולה הרטרואקטיבית. אם מחר מישהו, למשל, יקבע שפיטום אווזים אסור בחוק, אבל יוסיף לחוק גם סעיף המאפשר לשפוט מפטמי אווזים רטרואקטיבית? זה נראה לי אעפס לא הגיוני. אם יצא לך לעקוב אחר הדיון במאמרו של אסף עמית (דיון 792) תראה שלא מדובר בדברים בעלמא לגמרי, ואני חושב שהאנלוגיה ברורה. באנלוגיה שלי יש שני כשלים ברורים, שצריך לדון בהם:
א. למיטב ידיעתי, לפני תום מלחמת העולם השנייה, לא היה בית-דין בינלאומי (אולי היה משהו במסגרת חבר הלאומים) כך שמקור סמכותו של בית הדין הבינלאומי גם הוא מוטל בספק, במיוחד לאור מראית העין שמא מדובר ב"מנצחים השופטים את המפסידים".
ב. אפשר לטעון שבניגוד למקרה האווזים (או לדוגמה אחרת: חוק שהיה מאפשר לשפוט רטרואקטיבית בעלי עבדים אחרי מלחמת האזרחים בארה"ב), הפשע (רצח/עינוי אדם) כבר עוגן בחוק.
כמה שאלות 85283
האייל הזקן • בתשובה לערן בילינסקי יום ה', 15/8/2002, 20:58
לעניין העדר תחולה רטרואקטיבית של המשפט הפלילי - העיקרון הזה מתייחס למעשי הקרימינל ולא למעשי הטריבונל (ואין לערבב ביניהם).
כלומר, שאין עיקרון משפטי או פרוצדוראלי המונע מטריבונל שיפוטי מלדון במעשים שנעשו עוד קודם שקם הגוף שכונן את אותו טריבונל. אינני רואה גם עיקרון מוסרי שכזה.

אשר לטענתך שהעובדה שעבירת הרצח - שכבר היתה מעוגנת בחוק - היא זו שהסמיכה את בתי הדין בנירנברג (או את שופטיו של איכמן) לדון במעשי הרצח:
השאלה אם עבירת הרצח היתה רשומה בספר חוקים כלשהו איננה רלוונטית לעניין. שכן עבירת הרצח (להבדיל מפיטום אווזים) מנועה מחמת מה שקרוי "הצדק הטבעי" - גם אם אין היא רשומה בספר החוקים.
נדמה לי (לא בטוח) שאותו "צדק טבעי" הוא זה שריחף בחלל אולם המשפט בנירנברג ובמשפט אייכמן והינחה את השופטים (ו"צדק טבעי" הינו, כידוע, קלף אולטימטיבי - מעין ג'וקר - שלא ניתן להביסו).

אשר לבעייה שלכאורה יש לך עם "הסעיף היהודי" בחוק העונשין:
יהדות - להבדיל מנצרות או איסלם - איננה רק דת אלא גם לאום (פסקי הדין של בית המשפט העליון בעניין שליט ובעניין רופאייזן (האח דניאל) עוסקים בהרחבה בעניין).
השאלה אם מדינת ישראל מוסמכת לשפוט את מי שפגע בבני הלאום היהודי - בתור שכאלה - הינה בעיקרה שאלה ערכית.
ובהקשר זה קבל חומר למחשבה: לאחרונה, כידוע, נפגעים יהודים ונשרפים בתי כנסת במקומות שונים בעולם - כאשר ברור שהמעשים נעשים על רקע וכתגובה למעשי ישראל בשטחים (בלי לדון כרגע בשאלת חוקיותם של אותם מעשים בשטחים).
התוצאה היא, איפוא, ששורפי בתי הכנסת הם הם אלה שיוצרים את הזיקה בין יהודי העולם לבין ישראל.
ואם אלה הם פני הדברים נשאלת השאלה האם אין לישראל סמכות - לפחות מוסרית - לשפוט את אלה שפוגעים ביהודים ברחבי העולם ?
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות