בתשובה לדובי קננגיסר, 21/08/02 17:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שים לב לכותרת: תגובה 83341 ואני עדיין בטוחה שיש סרט.. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הצלחתי!! הצלחתי!! הלינק שלי עובד!! היום בעשר, אצלי בבית, כולכם מוזמנים להרמת כוסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש סרט. גם לסיפור שאינו נגמר יש סרט. גם לשר הטבעות יש סרט. גם להארי פוטר יש סרט. והנה - כולם מבוססים על ספרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סרטים שמבוססים על ספרים? יש דבר כזה ולא אמרו לי? ואולי תעשיר אותי בידע מי כתב את הספר ועל מה הוא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי מעריץ אותו1. קרא את כל הספרים שלו, וכל מיני כאלה. 1אתה עונה להודעות שלי - אני עונה להודעות שלך2. 2בדיחה: אבא אחד חוזר הביתה ומוצא את בנו הקטן מזיין את הסבתא. "מה? מה אתה חושב שאתה עושה?!" שואל האב ההמום את בנו. "אתה מזיין את אמא שלי - אני מזיין את אמא שלך", משיב לו הבן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני התייחסתי אליו כאן: תגובה 82618 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא שאלה על מה הספר ואתה מספר לה בדיחות לא חינוכיות.1 1או שגם אתה לא קראת את עלילות יוסאריאן והזונה של נייטלי ואז היית צריך לשמור את הכותרת-השפלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חכו חכו, עוד שבועיים כשאני גומרת עם המועדי ב' אני אקרא אותו - ואז א-ני אחליט אם זו כזו השפלה או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמה לא תיקח לעצמך עוד חודש של חופשה? רובצת קללה על האתר הזה. סוף סוף השוטה נרגע, אבל הפטפטת המטופשת רק עברה למישהו אחר. זה מירוץ שליחים שאתה והשוטה מנהלים, או שמא זה מקרה פשוט של החלפת ניקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה התכוונת להגיד בכותרת שלך. (כאילו, לא הבנתי אותה). חמישה שבועות פחות יום, אני מבקש. חוץ מזה? טוב, יש לי כבר לענות לאלמוני ממורמר אחר, אז אני מניח שאתה יכול לראות את תשובתי המיועדת לו, כמיועדת גם לך (או שמא זה מקרה פשוט של החלפת ניקים. (הייתי חייב)). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ג'וזף הלר, לא גוז'ף הלר. אתה שם לב? הגרש הוא אחרי הגימל לא אחרי הזין. חוץ מזה אני לא ממורמר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה, צודק. לא מתאים לי1. לא, אז לא. ולאלמוני והארסי (אני פשוט לא רוצה לפזר כאן מלא הודעות כי כל מיני ממורמרים עושים לי רגשות אשם) - כן קראתי. 1אבל שמת לב לכותרת השנונה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתי עניתי להודעות שלך? (זו לא הכחשה, זו שאלה שנובעת מסניליות) לא קראתי את כל הספרים שלו. את "גולד שווה זהב" קניתי אך טרם הספיקותי. קניתי אותו לפני 5 שנים, אמנם, אבל ככה זה בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, התכוונתי להודעה שבה עדי שאלה על בלו בלו הכדור הכחול. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנ''ל ל''זמן סגירה''. הוא שוכב אצלי בארון מאז שתורגם. טרם הספיקותי... ''גולד שווה זהב'' קצת מעצבן, לדעתי, אבל נסבל. ''משהו קרה'' - יותר טוב. אבל האמת, אחרי המלכוד, הוא לא הצליח להגיע לאותן פסגות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, ג'וזף הלר. מלכוד-22 הוא אחד מסאטירות המלחמה המפורסמות והמוצלחות יותר בנמצא, והספר מספר על יוסריאן, שנשלח לחזית ועושה כמיטב יכולתו לצאת משם בחיים, למרות שהצבא לא מתאמץ לסייע לו. הייתי נותן לך יותר פרטים, אבל אני סנילי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קפטן יוסריאן, מפציץ במלחמת העולם השניה, מוצב באי פיזונה. הוא אינדיבידואליסט שמחפש דרכים להגן על חייו על ידי כך שהוא מתחמק לבית החולים. הוא נהנה משהותו במחלקה משום שמגישים לו את הארוחות שלו, ובתמורה הוא רק צריך להעמיד פנים שיש לו כאב בכבד ולצנזר מכתבים. משועמם מעבודתו, יוסריאן משתמש בשם העט "וושינגטון אירווינג" ואפילו מעמיד פנים באופן חד פעמי שהוא "הכומר טאפמן". הדבר מעורר חשד ושני אנשים מגיעים על מנת לחקור. אנשים נוספים מתחמקים לגן העדן של בית החולים באמצעות העמדת פני חולים, אבל אחרי מוות מסתורי של "החייל בלבן", חייל חבוש מכף רגל ועד ראש שמחובר רק לשני צינורות, האחד מאכיל אותו והשני מנקז ממנו נוזלים מיותרים, הם מחליטים לחזור לחזית. בחזית, האנשים משוגעים פחות או יותר כמו יוסריאן. החבר לחדר שלו, אור, מתרסק בכל טיסה שאליה הוא יוצא ונהנה מלספר על תפוחים שהוא מחביא בלחייו. קלבינגר, בוגר הרוארד, מתווכח עם יוסריאן האם אנשים מוכרחים לציית לרשויות ולצאת למלחמה. האברמאייר נהנה מלירות על עכברי שדה תמימים באמצעות רובה 0.45. דוק דנקה, רופא החטיבה, הוא היפוכונדר שממעט מחשיבות מחלותיהם של אחרים במקום לטפל בהם ומרבה לספר בצרותיו. צ'יף ווייט האלפוט מקטר על האמריקאים המוצאים נפט בכל מקום אליו הוא ובני משפחתו הולכים, ומשתכר דרך קבע. מק וואט הוא הטייס חסר השכל של יוסריאן מטריף את דעתו של יוסריאן על ידי כך שהוא מטיס את המטוס אינצ'ים ספורים מעל לאוהל של יוסריאן. ג'ו הרעב סובל מסיוטי לילה קולניים, למרות שהוא מכחיש זאת מידי בוקר ונלחם בחתול של חברו לחדר. הכומר טאפמן, יחד עם העוזר שלו, מבלה את זמנו בנעימים ביערות שבפריפריה של המחנה (לאחר שנזרק ממעונות הקצינים). הוא מנסה לתמוך ביוסריאן כנגד קולונל קאטקארט, אבל נכשל. העוזר שלו, קורפורל וויטקומב, מתעלל בכומר ומשתף פעולה עם קולונל קאטקרט כדי להביא את הכומר למשפט צבאי. הקצינים הבכירים מתאגדים על מנת לבצע פעילויות חסרות טעם. גנרל פקם וגרנל דרידל מחפשים עוד ועוד כוח. וויטגרין האחראי על הדואר משמיד את מכתביו של פקמן, ולכן ידו של גנרל דרידל תמיד על העליונה. בינתיים, וויטגרין נענש פעם אחד פעם בחפירת בורות בעומק 6 רגליים. קולונל קאטקרט מנסה להפוך לגנרל על ידי כך שהוא מנדב את חייליו למשימות המסוכנות ביותר ומעלה פעם אחר פעם את מספר המשימות שאליהן האנשים צריכים לצאת על מנת לעזוב את המחלקה. מג'ור מג'ור, שקודם לתפקיד זה עתה, נחבא במשרדו מפני כולם, חותם בשם "וושינגטון אירווינג", ומשלח את אנשי החקירות זה בזה. לאחר שבוטלה משימה בבולונגה, נטאלי, חבר של יוסריאן מתאהב בזונה שהוא פוגש בדירה ברומא. החיילים האחרים לועגים לו והזונה עצמה דוחה את נטאלי משום שהוא משעמם, אבל נטאלי מתעקש שהוא רוצה לשאת אותה לאישה. קפטיין בלק שוכב אתה בכל פעם שהוא מגיע לרומא רק כדי לענות את נטאלי. יוסריאן מכה את נטאלי והזונה מנסה לעזור לו, למרות שהיא מעמידה פנים שהיא אפטית כלפיו. זמן קצר אחר כך יוסריאן מספר לה את הבשורה על מותו של נטאלי, והיא עוקבת אחרי יוסריאן ומנסה להרוג אותו בסכין. לבסוף יוסריאן נפטר ממנה על ידי זה שהוא משליך אותו ממטוס. אבל הוא מנסה לאתר את אחותה שנלקחה מרומא. הקצין הכי חריג במחנה הוא מילו. הוא מקים מיזם הקרוי אמ אנד אמ. הוא משכנע את כולם להצטרף לסינדיקט שלו, טוען שלכולם יש חלק ורווח מעבודתו. מילו גם מפתה את הקצינים באוכל טוב כמו ביצים טריות בחמאה. הוא עושה טעות עסקית חמורה כאשר הוא קונה כותנה מצרית ומגלה שאין שוק למוצר הזה. הוא מנסה להרוס את הכותנה, הוא מעורר נגדו זעם גורף, לבסוף הוא מרגיע את הכועסים ומשכנע את הממשלה לרכוש את הכותנה. בסופו של דבר, מילו מנסה לשכנע את קולונל קאטקרט לשחרר אותו מתפקידו במיזם כך שיוכל לטוס למשימות עם כל אחד אחר. בתחילה, קולונל קאטקרט מסכים, אבל כשהוא מגלה כמה עבודה יש במיזם, במקום הוא מציע למילו שיקבל את כל המטוסים שהוא זקוק להם ואת כל המדליות שיושגו כתוצאה מהרג בזמן המשימות. המלחמה פוגעת במורל של האנשים. יוסריאן מתנגד למלחמה ולעליה בכמות המשימות שקולונל קאטקארט ממשיך להפיל על חייליו כדי שיקודם. הוא מתווכח דרך קבע עם קלבינגר שכולם מנסים להרוג אותו, ושכל מי שמנסה לגרום לו להילחם הוא אויב מסוכן. הנסיונות החוזרים ונשנים של יוסריאן להיות מקועקע נכשלים. דוק דנקה מסרב לו שוב ושוב מסתמך על"מלכוד 22" – אם יוסריאן משוגע לא היה לא אכפת לטוס למשימות. ואם הוא אינו משוגע – ולכן אינו רוצה לטוס למשימות – הרי שאין סיבה לקעקע אותו כי הוא אינו משוגע. הכומר טאפמן מרחם על יוסריאן ופונה לקולונל קאטקרט ולאחרים כדי לעזור ליוסריאן להשתחרר. אבל הוא חסר חוט שדרה ולא אפקטיבי. קלבינגר טוען שיש ללחום את המלחמה, והוא מבסס את טענותיו על הנימוק הלוגי-מוסרי שאם הם לא יילחמו, הם יפסידו במלחמה, ורבים אחרים יהרגו בגלל שהם פחדנים. בינתיים, כל יתר הקצינים מתייחסים אל יוסריאן כאל משוגע. במחאה על העלאה בכמות המשימות הדרושה על מנת לחזור הביתה, יוסריאן מנסה אסטרטגיות שונות. בתחילת הספר, כאמור, הוא פונה לבית החולים. בהמשך הוא מעמיד פנים שהוא סובל ממחלה מוזרה שגורמת לו לראות כל דבר פעמיים. הוא נוקט פעולה תבוסתית בעת טיסה כדי להימנע מלהיהרג. הוא חוזר מקרב באמצע מעמיד פנים שהקשר התקלקל. כאשר קולונל קאטקרד מנדב את המחלקה למשימה מסוכנת בבולוגנה, יוסריאן מזיז את קווי ההפצצה במפה והמשימה מבוטלת משום שהם חושבים שהאזור כבר נכבש. למרות הניסיונות הללו הוא לא יכול להימנע כליל מלהילחם, והוא ממשיך להיות רדוף על ידי מותו של אחד מהחיילים שהיו תחת פיקודו - סנאודן. אחרי ההתנסות הקשה של מותו של סנאודן הוא הולך ערום ללא מדים וצופה בלוויה של סנאודן ממרומי עץ. איש נוסף ובלתי מוכר, מד, נהרג שתעיים לאחר שהוא מגיע למחנה. כולם מתעלמים מקיומו של מד ומגופתו באוהל, למרות מחאותיו של יוסריאן.הקש ששובר את גב הגמל הוא מותו של חברו נטאלי. מאז הוא מסרב לטוס לעוד משימות. כאשר מובן לכולם שאין עוד להזיז את יוסריאן מעמדתו, הקצינים מנסים לעשות עסקה אם יוסריאן שתאפשר לו לא לטוס עוד לשום משימה. הם מוכנים לשלוח אותו הביתה בתנאי שיחבב אותם. אם הוא יסרב, הוא יישפט על כך שהיה מעורב בפעילויות של השוק השחור. יוסריאן מתנגד להאשמות, אבל הקצינים טוענים שמוטב לשים בכלא אדם חף מפשע ולו רק כדי לאפשר לפעילויות המלחמה להימשך. כאשר לא נותרת לו שום ברירה, יוסריאן בורח כדי להימנע ממשפט צבאי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלכוד 22 ואנוכי הולכים לבלות את ר"ה ביחד, לכן אני מתעלמת בהפגנתיות1 מספוילרים כגון אלה. 1 תגובה זו היא ההפגנתיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני כמה זמן נתקלתי בקישור לאתר מרתק המביא את קיצור כל הקלסיקות העולמיות. לעומת כמות הטקסט שהאתר ההוא משתמש לתאור מילכוד 22, ה"קיצור" שלך ארוך כאורך הגלות. לא זוכר מה הכתובת אבל אני זוכר ש_כל_ סיפרי ג'יין אוסטין תוארו על ידי שלשת המשפטים הבאים: בחורה אוהבת בחור אבל היא לא יודעת את זה הבחור אוהב את הבחורה אבל הוא לא יודע את זה הם יודעים את זה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, זה ברור. כל הספרים של ג'יין אוסטין היו אותו ספר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פורסמה לראשונה נובלה מאת סופרת מדור אחד אחריה וטובה ממנה בהרבה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החטא שלה הוא לא אורך הגלות [ואין ספק שהיא מכירה את הספר על בוריו] אלא בכך שכתבה טקסט אסטמתי שהותיר אותי בלי נשימה ואת הספר בלי נשמה.1 1 והכי מרגיז שבין שלל השמות נפקד דווקא קולונל שייסקופף חובב המיסדרים המדליק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתנצלת בפניך ובשם הקולונל :( | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בחיי את זריזה. סלחתי,בקשר לקולונל,אין מי שיכתוב אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Don't you know there's A PARADE going on?! (אוף, כתבתי איפשהו ציטוט מלא יותר, עם הפתיח של האמירה הזאת, אבל אני לא מוצא את זה כרגע)
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתר נפלא :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצאתי מצאתי. קולונל קאטקרט: אני רוצה קידום, אז אני דופק את כל האנשים שלי. יוסאריאן: אני רוצה לצאת מפה, אז אני אסתובב ערום ואעמיד פנים שאני חולה. קולונל קאטקרט: בסדר. תהלל אותנו וניתן לך ללכת הביתה. יוסאריאן: לא. אני אערוק, כי למדתי שמלחמה זה שגעון, והיא גם רעה, כי היא גורמת לאנשים לעשות דברים נורא מוזרים ולמות. וגם שקצינים גבוהים הם התגלמות הרוע. קורא פתי: תראו את כל הסבטקסט. זה בטח הספר האנטי מלחמתי הגדול ביותר בכל הזמנים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |