בתשובה לpilpilon, 24/08/02 1:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תוספת: הגאולה הבודהיסטית היא אישית, ובשום צורה ואופן אינה קהילתית, לאומית או עולמית. "ביטול המוות" הוא ע"י השתחררות ממעגל הלידות-ומוות. את העולם עצמו אין צורך לתקן מפני שהוא אינו אלא /אשליה/. אין "גן עדן" ו"גיהנום", יש רק הוולדות-ומוות עד השגת-הארה. היוולדות חוזרת ונשנית אל תוך עולם הסבל היא בעצם "הגיהנום", אם מתעקשים לחשוב במונחים כאלה. והשתחררות ממעגל הלידות-ומוות והתאחדות עם הברהמן היא המצב שאליו יש לשאוף, המצב ה"עדני". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי להראות שההתייחסות לרעיונות של גן-עדן או בכלל הצפיה למן גאולה קוסמית קיימים בדתות אחרות. השתמשתי בספר ''מילון הדתות'' של של אליאדה וקוליאנו ושם כתוב במפורש שהתרופה למוות היא הפסקת הבערות, כמו שכתב פילפילון. אבל זה יכול להתבצע רק על ידי אימוץ קהילית הבודהא - סאמגהא. זאת אומרת שיש פה אלמנט ציבורי ולא רק אישי. בהמשך למה שפילפילון כתב, נראה לי שהוא צודק שהגאולה לא נובעת ישירות מהבערות אבל, שוב עפ''י אותו הספר, בודהא אומר שכל התהליכים הקוסמיים נובעים מהבערות והגאולה קוראת כשהבערות נגמרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בכל זאת רוצה להציע, בכל הכבוד והענווה, להשאיר את הבודהיזם מחוץ לדיון הזה. המאמר מספיק מעניין ויש בו מספיק חומר למחשבה גם בלי להתרחב לכיוון שהוא, לדעתי, לא מתאים לכאן. מעבר לשאלה של משמעות מונח זה או אחר, ה/גישה/ ה/בסיסית/ של דתות המזרח שונה מאוד מזו של הדתות המונותיאיסטיות. ועדיף לא לערבב שמחה בשמחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שבוע טוב אסתי. ההארה היא אישית. יחד עם זאת (ואין כאן שום סתירה) אנחנו מחוייבים להקרין (נשמע מיסטי מדי, אני מתנצל. אולי צריך להגיד "לחלוק" או "לשתף") ממנה על הסביבה. הבודהה אומר לשכוח מעצמי למען המשפחה, לשכוח מהמשפחה למען הכפר, לשכוח מהכפר למען המדינה (כן כן, ממש כך) ומהמדינה למען העולם כולו. ייתכן שהבודהה נותן את זה בשלבים כדי לבנות את רמת החמלה העליונה באופן הדרגתי, ולא לקפוץ ישר לרמת "תשכח מהכל - תדאג לכולם". יתירה מכך, גם בסמגהא "האחווה", יש את האחים חסרי הבית, הנזירים מקבצי הנדבות מבחירה שוויתרו על הקהילה והמשפחה, ואת התלמידים הפשוטים, שממשיכים לחיות בתוך הקהילה והמשפחה שלהם, ויחד עם זאת שואפים להארה. מהתלמידים הפשוטים לא נדרש דבר כלפי האחווה, אלא לתת כנדבת ליבם מזון לנזירים, כמו כל אדם אחר. מבחינת כבוד ומתן מנחות למורים, התלמידים נדרשים לכך, בדיוק כמו שהם נדרשים לכבוד כלפי כל מורה, ולאו דווקא מורה רוחני בודהיסטי. כך שלמרות שההארה היא אישית (לא קיימת "כנסייה" כמו בנצרות הקתולית), הבודהה כן מראה כיצד לחיות חיי קהילה. (וגם חיי משפחה, אבל זה עניין אחר). מה זה קשור לדיון? לא בטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקבלת. ובאמת, אחרי שכתבתי את תגובתי שלעיל חשבתי עוד על העניין, וראיתי שיש הבדל בנקודה הזאת בין בודהיזם-מאהאיינה לבודהיזם-תראוודה. מה שאמרת פה נכון במיוחד לגבי המאהאיינה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
yup. יפאנים.למרות שיש התייחסות ללידה מחדש בארצו של הבודהה, שמתוארת בחלק מהכתובים כגן עדן (לוטוסים, בשמים, ציפורים, מוזיקה, וכו'), הבודהה בעצמו אומר שאין שני עולמות אלא רק עולם אחד. אין עולם אמת ועולם אשליה, אין ארץ ייסורים וארץ בודהה. אפשר לישב את הסתירה, הבודהה בעצמו מיישב אותה, ומסביר למה בכלל קיימים תיאורי גן העדן, אבל לא זה המקום להסביר את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה בהחלט לא מדויק, ידידי... 1. הבודהא מדבר על מישורים שונים של קיום, שכוללים לבד מהמישור האנושי, מישורים נמוכים יותר, שאחד מהם נקרא (על ידו בשם שקול לגיהנום), בהם ההתנסויות של הבריות מאופיינת בעיקר בתחושות בלתי-נעימות וגם מישורים גבוהים יותר, בהם הבריות חוות בעיקר תחושות נעימות.... 2. ההתיחסות למרקם אחד של מציאות יחסית הוא נכון... אבל הוא רב-מישורי, כאמור. 3. יחד עם זאת, השאיפה בבודהיזם היא להשתחרר בכלל מלידה מחדש במציאות היחסית, ולהגיע (לממש, יותר נכון) לנירוונה, שהיא מעבר למציאות המוחלטת, וחלק מהותי מהדרך לשם, היא להבין את הריקנות, שהיא טבעם האמיתי של כל מרכיבי המציאות היחסית (הדהרמות, הצורות, התחושות, ההתניות וכו'). .... ברכות אום |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |