בתשובה לדובי קננגיסר, 27/08/02 13:27
88060
למה דעתי על תפקוד הפוליטיקאים מפריעה ליישום של איזשהו עקרון דמוקרטי?
ואני לא שונאת מראש, אני שונאת באופן מבוסס. שוב ושוב הם מצליחים להדהים אותי בחוצפה ובחוסר אחריות- מתוך מעשיהם ומחדליהם, לא "מראש"

פוליטיקאים אפשר להחליף.

ומהיכן ישנו הרושם שאני מתנגדת למוסדות הבסיסיים של הדמוקרטיה?
הפוליטקאים המושחתים לא מהווים בגופם ובשכלם את מוסדותיה הבסיסיים של הדמוקרטיה.
לפי איך שאני רואה את מטענם של הפוליטיקאים הנוכחיים- מעשיהם ודיעותיהם הם לרוב סתירה לחשיבה דמוקרטית.
מה גם, שלדעתי ישראל היא לא דמוקרטיה, מבחינת זה שהמנגנון ניתק את עצמו מרצונו של העם לחלוטין, והוא אינו מייצג אותו.

"הבית"- הוא הכנסת הנוכחית, ויכול להיות רלוונטי לכנסת שעברה, ולרבות לפניה שבישראל.
"הבית" שאני מייחלת לנפילתו הוא הרקבון, השחיתות, ההשמה לצחוק של הציבור ואיבוד הדרך: המוסרית, הערכית והישראלית- בוודאי, כפי שאני תופסת אותה(את הדרך.)
הביקורת היא לא על עצם קיומם של גופי שלטון, כי אם על רוחם, מעשיהם וניצולו לרעה של המוסד השלטוני, ומימוש אינטרסים אישיים בלבד, או אינטרסים של אידאולוגיות קיצוניות של מיעוט בציבור.

גופי השלטון הכרחים, השאלה מהן הפעולות הנעשות בתוכם. אלו הם כלי ענק שגלום בהם כח- כח שמשפיע על חיי כולנו.
אתה לא יודע את זה?
גופי השלטון לא קיימים כתכלית לשעצמם, אלא הם כלים הכרחיים לארגון ושיפור חיי הציבור.
ממש כמו שרכוש ציבורי הוא לא רכוש גוף ערטילאי מופשט ("המדינה")- אלא באמת 'רכוש הציבור' הוא רכושו: לכן אנשים נלחמים על אדמתם ברוח ובגוף.
לדעתי, הכנסת בשנים האחרונות היא אוסף לקרים אופורטוניסטי, שאין לו שום אינטרס או חזון לשיפור כל מה שיש לשפר. אם למשהו (מן ה120, להוציא אחד-שניים) היה אינטרס כזה, הוא איבד אותו מזמן.

מה שמרתיח אותי הוא התוכן הרעיוני ורוח ההפקרות, הסרת האחריות ואופי האינטרסים האמיתיים שמניעים את הבית.

המדינה ממשיכה להתקיים באופן 'מסודר' כלשהו, תודות לתנועה אינרטית של המנגנונים הממשלתיים, ותודות לציות ,הסדר האזרחי והאכיפה הממוסדת. הרי סך הכל כולם מעוניינים לחיות את חייהם.
זה לא מונע מן הפוליטיקאים לעשות בנו כבשלהם- תוך שימוש ציני באותו המנגנון שנועד לעבוד לרווחתינו.
אתה יודע מה סך החובות הפנימיים של מדינת ישראל?
אתה מודע בכלל לכמה הזנחה יש בכל תחום ותחום שלהם האנשים הללו אחראיים: בריאות, סעד, חינוך, ביטוח לאומי, תעסוקה, איכות סביבה.......ועוד לא צריך להוסיף לכאן את ענייני הפוליטיקה וביטחון.

אני מציעה לשלוח את כולם לסירוס כמטאפורה, ומשמעות התחזית בעניין "הבית יפול"- הכוונה לכך שהתוכן הערכי והמוסרי, ביחס למה שאותם שליטים בפועל חושבים שאפשר לעשות עם הונם וחייהם של אנשים- זה צריך להשתנות.
סירוס מתייחס למניעים הנעלמים של כל האדיוטים האלה לעשות כל כך הרבה נזק- דרושה הרבה סתימות גאוותנית וחצופה על מנת לא להרגיש אשם, אחראי לנזקים שנעשים, ולעולם לא לדבר על ההשלכות האמיתיות שלהם, חוץ מזה שהם 'מצטערים' מפעם לפעם. (כמו תגובת דובר צה"ל לאביו של החייל שתבע את המדינה על מותו באימון) אם תשים לב, הפוליטיקאים לעולם מרגישים אחראיים ואשמים בכנות יחס לכלום. זאת אטימות הן של הרגש והן של האינטיליגנציה.

לא אתחיל לספר לך איך הגענו לכך שאלו הם המנהיגים החברתיים, היה פעם דיון על זה ואני אנסה למצוא את המיקום.

נדמה לי שבתגובה שלי היה מאוד ברור שזו תגובה רגשית וכועסת.
למה לך זה לא היה ברור?
והאם אין לך ביקורת על תפקוד הרשות המחוקקת והמבצעת?
88094
אני פשוט לא מבין למה את מפנה את כל הזעם כלפי הנבחרים, כשמי שאשם בכך שהם שם שוב ושוב הם דווקא הבוחרים. אני גם לא מבין אין שינוי מוסדי כלשהו יגרום לבוחרים להצביע באופן שונה משהם מצביעים כיום.
נו, באמת 88100
הבוחרים יכולים לבחור רק באחד מבין הנבחרים המוצעים להם. בבחירות 2001, למשל, ניתן היה לבחור או בברק או בשרון. נניח שאני חושב על שניהם (2 אנשים בלבד, שים לב) את מה שזהר חושבת על הפוליטיקאים. במי אבחר?
נו, באמת 88868
בחירות כמו ב-‏2001 היו פעם אחת. בחירות לכנסת, שם כל רשימה יכולה לרוץ, היו כבר 15. למה הציבור ממשיך להצביע לאותן מפלגות שוב ושוב? למה לא קמות מפלגות אלטרנטיבה אמיתיות, ואלו שכן קמות, לא זוכות להצלחה אלקטורלית? כי גוף המצביעים לא רוצה אותן. נכון, אני יודע, זה נורא שכל האנשים האלה לא מסכימים עם זהר, וכשתבוא המהפכה, הם יהיו הראשונים אל מול הקיר, אבל בינתיים, הם בוחרים במי שבא להם, ולא אתה ולא זהר תגידו להם אם הם צודקים או לא.
88112
מהתגובה שלי על אגודת הסטודנטים ישנו הסבר על איך נקבעים המקומות ברשימות המפלגתיות- כלומר, כיצד נציגי הציבור הופכים להיות נציגי ציבור. ברור שם כיצד הציבור ל א בוחר את נציגיו- אלה שמוצעים לו מראש הם עסקנים ותו לא.

אם יידרשו הרחבות נוספות, אשמח.
(כנראה שבחוג למדעי המדינה שיננתם בעיקר את הפוליטיאה ואת פוקויאמה הקומיסר)
88871
כנראה בחוג למדעי הכלום למדתם רק את השכבה העליונה של מרקס, וגם זה לא יותר מדי. (שנתחיל? לי יש יותר נסיון)

מפלגת העבודה (וב-‏96' גם הליכוד ומרצ) העמידו את רשימות הנבחרים שלהן להחלטת המתפקדים, כאשר כל אדם יכול להתמודד באחת הרשימות. מה הייתה התוצאה?
א. אותם האנשים נבחרו כבר בשיטות הישנות יותר.
ב. מי שנחשף יותר בתקשורת זכה להצלחה גדולה יותר.
ג. מי שהם פרלמנטרים טובים (מופיעים הרבה למליאות, מעבירים חוקים) לא רק שלא קודמו ברשימה, אלא נדחקו למטה.
ד. אילולא מגוון של שריונים ו"מחוזות סקטוריאליים", היו נוצרות הרשימות הכי לא מאוזנות מבחינת ייצוג נשים ומיעוטים בעשרים השנה האחרונות.

זה מה קורה כשנותנים לאנשים לבחור מי הם רוצים ברשימה שלהם. לפחות את ד' איזנו המפלגות מראש. את השאר איזנו במרצ ובליכוד בבחירות של 99' כשוויתרו על הפריימריז. לאיפה העבודה הולכת אנחנו כולנו רואים.
אנשים מגיעים להיות נציגי ציבור דרך כל מיני שדרות - חלקם נישאים על גלי אהדת הציבור, חלקם מוצנחים דרך מסלול צבאי מפואר, חלקם מפלסים דרכם דרך המנגנון הפוליטי המפלגתי. בד"כ, דווקא אלו האחרונים הופכים להיות מנהיגים טובים יותר.

ועדיין לא הסברת איך הפלת הבית או שינוי מוסדי של שיטת הבחירות או מה שזה לא יהיה, יביא לתיקון המיוחל.

(אגב, את פוקויאמה קראתי (חלקית) באופן עצמאי, ובחוג למדעי המדינה הוא אוזכר במקרה כדוגמא לחוקר שהמציא תיאוריה שקרסה בערך יומיים אחרי שהוא פרסם אותה. את לימודי במחשבה מדינית קלאסית צמצמתי לקורס מבוא אחד וזה הספיק לי. מה את יודעת בתחום, גבירתי?)
88948
אני למדתי והסקתי שפוקויאמה הוא פטפטן פופולארי, ממש כפי שהעדת בעצמך.

ודווקא מדבריך, תיארת תהליכים דומים לאלה שאני טוענת להם-שמראים כיצד המפלגות מנותקות מציבור הבוחרים:
למי התקשורת נותנת לגיטימציה, וכיצד הכל קורה בתוך המפלגות, כקונטרא למציאות הנבחרת- דווקא הנציגים האחרונים ברשימות הם מן המתפקדים וישיבות, ורק הם, ואילו המפלגות היו ממש מייצגות את הציבור היו נחשפים שיקופים לא דמוקרטיים של הציבור.
מה זה לקרים? 88099
את חוזרת שוב ושוב על המילה הזו.
מה זה לקרים? 88114
מלשון לק- ללקק- לקריות זה כבר מקצוע.
זאת מילה יידישאית ידועה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים