בתשובה לדובי קננגיסר, 09/11/99 21:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לעומת זאת, דווקא יש לך ויכוח איתי. הנקודה המרכזית כאן היא שלמרות שקיימות בהחלט נקודות לבחירתו של היטלר גם בעיני האדם השקול והליברלי, אותן קבוצות ניאו נאציות מחשיבות את ניצחונו הזניח בסקר כניצחונן המאוד לא זניח בחיים האמיתיים. לגבי התהיה העוקצנית שלך לגבי ההגדרה העצמית שלי כיהודי, ולו רק מאחר שקיימים בעולם אנשים שרוצים במותי רק בגלל סיבה זו - אתה צודק. אני קורבן מדוגם של פסיכולוגיה הפוכה קלאסית, והעובדה שאני מודע לכך אינה משנה את דעתי. כל עוד שהקבוצות הפרו-נאציות למיניהן קיימות ומשגשגות, אני אהיה הראשון להכריז על עצמי כיהודי. כל עוד קיים ציבור אשר מסיבות אידיאולוגיות גרידא מעונין לראות במותי יחד עם כל בני עמי, אני אתהדר בפטריוטיות -שלי- ואנופף בדגל -שלי- בכל יום עצמאות. ובדיוק מאותה סיבה, אני מסרב לראות בהיטלר כאיש המאה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למה? איזה ערך יש להתרסה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתרסה אין ערך שלעצמה, אלא כתחליף לכניעה. מאחר והתעלמות אינה דרך ראליסטית להלחם בגזענות (ראה מקרה גרמניה בשנות השלושים), התחליף היחידי לכניעה והתרפסות בפני הבריונות היא בהנפת הדגל בגאווה, בשירת ''התקווה'', או בהצבעה לכל אדם אחר בסקר של ''טיים'' מלבד חלאת האדם אשר אותו הם מעריצים. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |