בתשובה לצחי ברזיק, 21/08/00 12:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוא נסגור את עניין המכונית: אינני מתווכח עם הטיעון שלך לגבי חוסר-הכדאיות הכלכלית שבפיצוץ מכוניות. יכול להיות שזה טיעון נכון. כמו שכבר ציינתי, אין בכוונתי לפוצץ באופן סיסטמטי כל רכב ששוויו יותר ממאה אלף דולר. פשוט ציינתי שרכב יוקרתי במדינה שששית מילדיה נמצאים מתחת לקו העוני הוא ניקור-עיניים מיותר, מבחיל וסר-טעם. בתור שכזה, באופן תיאורטי בלבד, הוא ראוי שיפוצצו אותו. ולמען הסר ספק: איני סבור שתצמח תועלת כלכלית כלשהו מפיצוץ הרכב, ולפחות בעתיד הנראה לעין אין בדעתי לנקוט צעדים מעשיים בנושא. אשר להגדרתך למילה כשרון: "להצליח להיוולד" לבנאדם עשיר זה כשרון? בחיאת רבאק צחי, מכבסת מילים שכזו אני לא זוכר מאז שי בזק. לפי ההגדרה הזו גאון מתמטי שנולד להורים עניים ומת בגיל 7 לפני שהצליח לעשות כסף מגאונותו, הוא פחות "מוכשר" מדביל מוחלט שנולד לאב עשיר ומבלה את כל ימיו בשינה וסביאה, ונהיגה במכוניות שוות-פיצוץ. אתה באמת עומד מאחורי ההגדרה הזאת? כמו כן, עם כל הכבוד, אני לא מסכים עם הגישה של "קטונתי". מה זאת אומרת קטונתי? מי לא קטון? אם נפטור כל בעיה חברתית, מורכבת ככל שתהיה, ב"קטונתי", ניתקע לנצח עם אנסים סדרתיים, אלימות במשפחה, פדופילים, גזענות ועוד רעות חולות. צריך לנבור במעמקי הדברים הללו ולעולם לא להפסיק לנסות להבינם, ולא להגיד קטונתי או "יקח זמן". כמה זמן? ממתי? עד מתי? המדינה קיימת כבר יותר מיובל, אנשים הספיקו לחיות ולמות פה מספיק בשביל שנפסיק להאשים את הזמן - צריך לתקן, כאן ועכשיו. אינני מסכים, כמובן, גם עם השקפותיך בנושא הילודה והנרקומנים, אבל נראה לי שזה כבר ויכוח נפרד בפני עצמו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ההגדרה שלי לכישרון הייתה קצת הומוריסטית, מן הסתם. אבל עדיין - אני חושב שאם אב (או אם, כמובן) מצליח להתעשר, זכותו המלאה להוריש לילדיו סכום כסף משמעותי, אחרי שהמדינה תיקח את חלקה. וכן, זכותו של אותו אב להוריש את רכושו גם לילדיו הדבילים המוחלטים. "קטונתי", כן. אני לא מתיימר להבין הכל על הכל. ויקח זמן, כן. המדינה קיימת מעט יותר מיובל, והמין האנושי בכלל קיים אפילו קצת יותר מכך. אבל בהתחשב בעובדה שרק בדור או שניים האחרונים האנושות התחילה לגלות עניין כללי ברווחתם של "פשוטי העם" כמוני, כמוך, וכמו השישית הרועבת שהזכרת. ואכן, לאט ובטוח, מעלים את הרף - בתחומי הרפואה, הרווחה, ההשכלה וכל מה שבעצם משנה. לא ממש ראלי לצפות להגיע לאוטופיה אינסטנט, אתה לא חושב? לא ציפיתי שתסכים עם דעותי בנושא הילודה, מן הסתם. לרוב האנשים יש בעיה איתן, משום מה. אבל אשמח אם תסביר לי למה אתה חושב שהמדינה צריכה לעזור לנרקומנים לקנות את הסמים שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שמיצינו את נושא ההורשה - בוא נסכים שאיננו מסכימים, מאחר שאני לא רואה מהיכן ניתן להמשיך מכאן. כפי שכבר אמרתי, כיום מבחינה מעשית, אינני חושב שצריך לבטל לחלוטין את זכות ההורשה, אלא להטיל עליה נטל מס כבד מאוד. לעניין הזמן, ובכן, באמת אינני מבין מניין לקחת את הרעיון שרק בדור או שניים האחרונים החלה האנושות לגלות עניין בבעיות העניים? אינך חושב שאתה עושה עוול מסוים למחברי המניפסט הקומוניסטי, שכידוע כילו מלאכה נכבדה זו עוד במחצית המאה ה-19? כמובן אינני מזכיר תנועות רבות במהלך ההיסטוריה שלחמו למען זכויות העניים, אולם זאת אך מפאת קוצר היריעה, אולם די אם נזכיר את הכופרים בנצרות, בימי הביניים, שעיקר משנת "כפירתם" עסקה בסוציאליזם צרוף. אינני חושב שלדרוש קצת יותר צדק חברתי, תיקון פה ושם של עוולות המשטר והומניות תחת ניכור הם רצון ב"אוטופיה אינסטנט". סבא שלי ורבים מבני דורו כבר הספיקו להידרס תחת גלגלי המכונה, בשבילם כבר מאוחר מדי. בשבילנו לא. אשר לנרקומנים, בוא ותן לי להציע לך נקודת ראות חדשה על הנושא, ולצורך זה אבקשך, בכנות, לנסות ולזנוח, ולו לרגע-קט, את נקודת המבט הקיימת שלך על הנושא, זו שבאה לידי ביטוי במשפט כמו "למה המדינה צריכה לעזור לנרקומנים לקנות את הסמים שלהם". "הנרקומנים" אינה מיקשה אחת של אנשים בעלי נטיות עברייניות, טפיליות ואנוכיות, הנוטים לאלימות ומוכנים לבצע כל עבירה מסוכנת כדי להשיג את הסם ממנו הם שואבים הנאה מוחלטת. מן הסתם ישנם לא מעט כאלה, אבל הם אינם מלמדים על הכלל. בין המכונים "נרקומנים" מצויים בחורים שמוכרו לסמים ע"י סביבתם (משפחתם או חבריהם) עוד בגיל צעיר מאוד, לעתים לפני גיל 10, כמו כן מצויים שם אנשים ששיפוטם השכלי לוקה בחסר (מפגרים במידה זו או אחרת, חולי-נפש בדרגות שונות), אמהות הרות (לילדים שייולדו נרקומנים אף הם) ועוד כיו"ב אנשים אומללים ומוכי-גורל להחריד. אני אישית חש רחמים גדולים כלפי אנשים אלה, לא שנאה או תיעוב או פחד. זכותך המלאה להרגיש אחרת ממני כלפיהם ולצורך הויכוח אכן אצא מתוך הנחה שאתה שונא את כולם, מתעב אותם עד בלי די והיית מוכן לשלח את כולם לשאול-תחתיות לו הדבר בידך. עדיין, האנשים הללו מהווים פצצת-זמן חברתית: הם פורצים לבתי ולכלי-רכב, גונבים, מכייסים, שודדים זקנים ומבצעים שלל פשעים אלימים, וכל זאת כדי לשלם את מחיריהם האסטרונומיים של הסמים, אליהם הם מכורים. שים לב: מכורים. לא משנה כרגע איך הגיעו למצב הזה, כרגע הם פשוט מכורים, ולא חשוב מה - הם חייבים להשיג את הסם, בדיוק כפי שאתה חייב היית להשיג ככר-לחם שמתנוצצת מול עיניך במאפייה, אחרי שלא אכלת 3 ימים. ובכן, האנשים הללו פוגעים בי ובך במעשיהם הפליליים, וכמובן פוגעים במשפחתם, חבריהם ומכריהם, שלא לדבר על ילדיהם, שתסכים איתי שהם חפים מכל פשע וגם להם עצמם החיים שווים פחות מקליפת השום. מה עושים איתם, צחי? בהנחה שהפלאפון של השטן לא זמין כרגע, ואי-אפשר לשגר אותם לשאול בדואר-אקספרס? כולאים אותם? ניסו את זה, וזה לא בדיוק עובד. אז הנה ההצעה שלי, שאם תחשוב עליה בראש נקי ובלי דעות קדומות, אני בטוח שתמצא בה הגיון: לנרקומנים מועדים, שרופא מוסמך ומומחה להתמכרויות אישר שהם אכן כאלה, תוצא "תעודת נרקומן" ע"י המדינה, שתקנה להם את הזכות להיכנס לתחנות-טיפול, שם יקבלו הזרקה של מנה מידי אחות מוסמכת, תמורת תשלום סמלי, נניח 10 ש"ח. כמובן שכל צורה אחרת של סחר בסמים קשים תמשיך להיות בלתי-חוקית. כך אתה משיג לא רק שתי ציפורים, אלא את כל הלהקה - אתה שובר לסוחרים את השוק, שכן מי יקנה מהם מנה ב-150 ש"ח כשאפשר להשיג ב-10? וחוץ מזה אתה מנטרל את כל עבירות הרכוש הנלוות לסמים שפירטתי לעיל, ולסיום - אתה מפסיק לעשות מהאנשים האומללים האלה עבריינים פליליים רק מפני שהם לא יכולים להשתלט על דחף שגם אתה, לו חלילה היית מכור לסם, לא היית מצליח להשתלט עליו. ולסיום, עלי להבהיר כי הרעיון דלעיל אינו פרי הגותי האישית אלא מיושם בהצלחה מזה חודשים מספר באמסטרדם וברוטרדם שבהולנד. הוי אמסטרדם... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מסכים איתך. אנחנו דווקא כן מסכימים בנושא הירושה. הויכוח הוא בקשר לכמות - אתה טוען שיש לקחת לעשירים את כל מה שיש להם, כדי שהם יפסיקו להיות עשירים, ואני טוען שיש לקחת לעשירים חלק ממה שיש להם, כדי שהם יהיו עשירים פחות. בנושא הנרקומנים - שוב, קטונתי... אין לי מושג איפה ולמה השיטה עובדת. לדעתי האישית, סמים לא צריכים להיות אסורים בחוק בכלל (לא יותר מאלכוהול, למשל. נאמר - רק מגיל 18 ומעלה). אם אדם מספיק נחוש בדעתו לטגן לעצמו את המוח, שיבושם לו. אני עושה את זה עם מוניטורים, מיקרוגלים ופלאפונים, שהוא יעשה את זה ביעילות קצת יותר גבוהה. אבל מאחר ועושה רושם שרוב האנשים מסרבים לקחת אחריות על מעשיהם, ומאשימים את החברה כולה על כל פאשלה שהם עושים (להוציא מן הכלל ילדים, כמובן. אבל כבר ראינו שלדעתי לא צריכים להרשות לכל אחד ליצר כאלה רק כי בא לו), נראה שאנחנו חייבים בכל זאת לאסור על אנשים לפגוע בעצמם - ע"י הכנסתם למוסדות גמילה בכפיה, אם אפשר, או בשיטה שתארת, אם היא תתברר כיותר יעילה. בכל מקרה - אני מקווה שלשנינו ברור שאסור לתת להם כסף בידיים. אולי לספק להם מינון קבוע של סם, בתוספת לתלושי מזון, למשל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |