בתשובה ללולו, 29/08/02 16:16
אין לי הוכחות אין לי כלום 88908
שאלה קנטרנית - את מעידה על עצמך כמי שאין לה שום רקע פורמלי או חצי-פורמלי בתחום (איזה תחום? לא יודע), אין לך הוכחות, וכל מה שיש לך זה מה שאת חווית. למה, אם כן, שיעניין אותי לקרוא את הספר שלך? כלומר, זו יכולה להיות הצצה רכילותית מעניינת, אבל אני מאמין שמקומך בהיררכיה של המפורסמים בישראל אינו מן הגבוהים ביותר - אז גם ערכו של הספר כפריט רכילותי צונחת הי-שם למטה. אז למה לקרוא? כלומר, מה את יכולה לתרום לי שכל יוסף ממוצע לא יכול?

ואני מצטרף לרב"י בקשר למשפט המאוד צורם שלך. איומים בכך שנשמתנו בת-האלמוות תרד לגהינום לדראון עולם זה מאוד אאוט בימינו.
אין לי הוכחות אין לי כלום 88931
לצערי הרב דובי, יש לי התחושה שאכן הספר שלי לא יעניין אותך. שהניחוש שלך נכון.

ברמת החוויה – איזה ספר לא מתאר חוויה?
אם אצליח לתאר את החוויה שלי באופן אוטנטי אמיץ וכן הרי שיכול להיות, כלומר יש אפשרות היפותטית כזאת, שהטקסט יהיה מעניין ואולי אפילו יהיו אנשים שיחושו מולו הזדהות.

ברמה הרכילותית בוודאי שהוא לא יעניין, מי אני בכלל?

איזה תחום? תלמוד, תנ"ך, יהדות, פילוסופיה כולם מצוטטים פה כל הזמן וזה סבבה אבל לי אין את מי לצטט כי טרם קראתי.
אם אני מסוגלת לנסח את המשפט "גן עדן הוא העונג שבאיחוד עם אלוהים" זה אך ורק בגלל שחוויתי אותו.

במחשבה שנייה אני חוזרת בי, הוא כן יעניין אותך ברמה הרכילותית כי האייל יוזכר בו…

ולסיום, עוד צר לי אחד, אני עומדת מאחורי המשפט הצורם.
מבחינתי הוא לא משפט שיפוטי אלא משפט שמתאר מציאות. אמת. הוא גם מנומק לשם שינוי.
אין לי הוכחות אין לי כלום 88933
ראשית, האם ישנה איזו סיבה שלא התייחסת לנקודות שהעליתי בתגובתי זו?
תגובה 88759

שנית, על הצרימה. אני חושש שלא ירדת לסוף דעתי. לא היתה זו המילה "כופר" שהקפיצה אותי אלא הקביעה הנחרצת שלשיטתך, מי שלא תופס את היקום כמוך נידון בעל כורחו לגיהנום, ודובי הרחיב בנושא.

דבר שלישי - את טוענת שלא קראת מאום על הנושא, לא מצד הפרשנים היהודים (או מדתות אחרות אם תורשה לי הספקולציה) ולא מצד המחקר הפילוסופי/מדעי. יתרה מכך, את נסמכת במפורש אך ורק על האינטואיציה, החוויה והרגש שלך. שלשת השגרירים הללו מסוגלים, כידוע, לגרום לטעויות חמורות. דוגמאות מדבריך:

א. הבאת את העובדה שקשה לך לדמיין סיטואציות מסוימות - מכך שמגבלה אישית שלך אולי מונעת ממך לחוות דברים בעלי דרגת אמינות גבוה יותר.

ב. כתבת שלדעתך ישנה סקלה של רגשות המתפרסת בין גן עדן לגהנום. מי יתקע לידיך שאין רגשותייך בקשר לקיומם של השניים אינם נובעים מהעובדה הפשוטה שאת כרגע נמצאת על נקודה בסקלה הקרובה מאד לאותה מטאפורה של גהינום.

דבר רביעי. כשכתבתי על הקשר בין התקפים אפילפטיים לחויות של קירבה אלוהית, סייגתי מייד ואמרתי שאין פרוש הדבר שכל המאמינים הם אפילפטיים. השאלה היא כיצד אשה שחווה דבר מה יכולה להבדיל בין החוויה האוטנטית לזו שאיננה אוטנטית. משום שכתבת שמטרתך לנסות לתאר בספר חוויה אוטנטית, האם יש לך איזו דרך לאמת ולחזק את הידיעה שאכן חוויה זו היא אוטנטית או לא?
אין לי הוכחות אין לי כלום 88940
יש סיבה. אני לא אפרט אותה כי אין לי איך לנסח אותה בלי שתרגיש מותקף או פגוע.

א. לא הבנתי. מגבלה אישית? קשה לי לדמיין סיטואציות? איפה אמרתי את זה?

ב. אני מאוד מבקשת לתקן אותך. אני ביליתי את כל חיי על סקאלת הגיהינום ואחרי שעברתי את מה שעברתי עברתי גם צד. לסקאלת גן העדן. נדמה לי אם אני לא טועה שהייתי מאוד ברורה בקשר לזה כל הזמן, מצד שני אפשר ששוב אני עושה טעות מאוד חמורה.

דבר רביעי לי להבדיל מלך אין ספק שאני עוברת חוויה אוטנטית. אני לא גרה באינטרנט, אתה יודע, או בוואקום כך שאני גם מקבלת פה ושם פידבקים מהסביבה.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89208
לא מותקף ולא פגוע. כמשישהו מכעיס אותי אני מנסה להראות לו את זה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים (לא במקרה שלך). מה שקומם הוא הקביעה הנחרצת שלך, שלא מגובה על ידי שום דבר מחוץ להרגשתך, שמי שאיננו שותף להרגשתך (לא לדעותיך כי הרי כתבת שאין לך שום ביסוס מחוץ לחוויה) שרוי בגהינום.

א. כתבת גם כתבת על הקושי שלך לדמיין סיטואציות, אנא עלעלי למעלה.

ב. אני קורא את "אני ביליתי את כל חיי על סקאלת הגיהינום" כתאור של סבל, של קשיים, של התענות. על זה בדיוק כתבתי בחלק ב'. הרעיון הוא לא לנגח את העובדה שאכן את מרגישה וחווה את מה שאת חווה. אפילו לא לנסות ולהפריך את המשמעות שאת נותנת לחוויות והרגשות הללו, שהרי כפי שכתבתי, ישנה העמסה תרבותית על רגשות גולמיים שביחד יוצרים תחושות וחוויות בעלות משמעות מסוימת לאדם החווה.

השאלה היא מהו התהליך המוביל לתוצאה.

האם זה אוטנטי? אין עוררין שאת חווה את מה שאת חווה, אך זוהי אמת טאוטולוגית ודי בנאלית. השאלה היא כיצד את מסוגלת לבחון אם באמת את חווה משהו שאת מייחסת לקשר עם ישות אלוהית או שאלו תעתועי גופך.

בנסיונות שנערכו אמרו לקבוצת נבחנים אחת שזרם חשמלי קטן לגבם יתן להם תחושת קור ולקבוצה אחרת אמרו שאותו זרם יגרום להם תחושת חום. הקבוצה הראשונה דיווחה על קור מקפיא והשניה על תחושת כוויה. לפעמים אנחנו חווים את מה שאנחנו מצפים לחוות. קחי לדוגמה התנהגות של אנשים במוזיאון - כולם יתנהגו בשקט ובתחושה של המצאות בקירבה של פסגת היצירה האנושית, וירגישו היפעמות וענווה. אותה תחושה נעלמת כשרואים יצירות אמנות ב"שטח", כמו גרפיטי או פיסול סביבתי.

את אומרת שהפידבק מהסביבה מאשר את האוטנטיות של הרגשתך. זהו מבחן התוצאה שאומר - אם עברתי חוויה מסוימת וכתוצאה ממנה חזרתי בתשובה (נניח) אזי לבטח החוויה ההיא היתה אוטנטית, קרי נובעת מקשר יחודי עם בורא עולם.

לאור זה, עדיין אינני רואה כיצד שלל התחושות והחוויות שלך (עם או בלי קשר אלוהי) מראה על קיומו של גן עדן שאיננו סך הרגשתך ושקיים לכשעצמו.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89293
השאלה האם החוויה שלי היא חוויה דתית או שאלו תעתועי גופי היא השאלה בהא הידיעה מבחינתך ובצדק. גם אני מן הסתם, עסקתי בשאלה זו במהלך השנה שבה עברתי את התהליך שעברתי, אלא שהתשובה שקיבלתי היא חד משמעית ואני משוכנעת בדבר אחד שמוליך אותי לשאר: האנושות מחוברת באלפי חוטים סמויים ושאינם סמויים מן העין.

מאחר וחוויתי חיים חסרי משמעות שהובילו אותי לגהנום ומאחר שכעת, בחיים שהם מלאי משמעות אני חווה לראשונה בחיי תחושות אושר וסיפוק עצמי לא נותר לי אלא להגיע למסקנות מרחיקות הלכת שהגעתי אליהן וששטחתי אותן בפניכם.

אתה צודק – גן העדן שאני מדברת עליו הוא אכן סך הרגשתי והוא לא מעיד על קיומו כמקום או כמצב אלא עבורי.

** עלעלתי ולא מצאתי
אין לי הוכחות אין לי כלום 89353
הנה עוד נקודה משותפת, והיא שהאנושות מחוברת בחוטים אם כי לא בהכרח סמויים. האדם יכול להתפתח רק בתוך חברה ותרבות. כבר הבאתי במקום אחר דוגמא קטנה לגבי תינוק.

תגובה 80706

חיפוש ההוכחות לקיומו של אלוהים הוא מעינינו הפרטי של כל אחד אבל אם תכנסי לחנות הספרים הקרובה לביתך ותעלעלי בספר ושמו "מילון הדתות" תגלי שמתוארות בו עשרות דתות שונות. כל האנשים שמאמינים בדתות האלה עברו מן הסתם חויה דתית כלשהי(*). אני מניח שהמכנה המשותף לחוויות הגולמיות שעברו עליהן הוא שאם נביט במוחם נגלה פעילות אלקטרוכימית (כאמור, מבלי יכולת לדעת מה תוכנה). ברם, בסופו של דבר כל אחד נתן לחויות הללו משמעות שונה, בהתאם למטען התרבותי שהוא נושא עימו, בתוך ראשו. כמובן שישנם מקרים מיוחדים שבהם אדם עובר מדת לדת, אך כאן מעורב תהליך של לימוד וצבירת ידע חדש תוך עימותו עם הידע הקודם שלך, שגם זה תהליך מנטלי.

(*)בתהליך "שקט" של שינון, או "רועש" טיכסי.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89357
יפה הדוגמא של התינוק, אבל כתבתי: סמויים ושאינם סמויים

וזה לא שכל אחד נתן לחוויות האלה משמעות שונה, הם פשוט חוו את ההארה בצורה שונה. אלוהים ברא אותנו בצלמו ובדמותו. אנחנו המרכיבים של אלוהים. אנחנו וכל מה שנמצא ביקום. לכן, ההארה שהיא חוויה סופר אינטימית, נחווית בהתאם לרקע, למטען ולכל מה שמרכיב אדם, כולל כמובן החומרים הכימים שמתרוצצים לו במוח.
ועוד דבר, 89295
האם העלית בדעתך ולו פעם אחת בלבד את האפשרות שיש אלוהים ושאנשים שמתארים חוויה של הארה דתית (כתבת עליהם למעלה) פשוט מאוד חוו חוויה דתית…???
ועוד דבר, 89319
אם להשיב על שאלה שלא נשאלתי: בוודאי שיש אפשרות כזו. אבל מרבית החוויות הדתיות אינן דומות האחת לשניה - עוד לא נתקלתי ביהודי שחווה איחוד עם ישוע או בנוצרי שמוחמד נגלה עליו בחלום הלילה.
ועוד דבר, 89344
האלוהים שהתגלה לי הוא אלוהים של כולם. אלוהים של כל הדתות שנתן את כל הדתות.
לא בדקתי את זה כמובן אבל אני משערת שיש יותר נקודות השקה מנקודות סתירה בין הדתות השונות. מאוד היה מעניין אותי לקרוא חומר בנושא (בעברית!!!!!!)כלומר שמשווה בין דתות העולם.
אני יהודייה אומנם אבל המסר שקיבלתי הוא פחות או יותר הקלישאה של להיות חופשי ומאושר, לא לרוץ להתחפש לדוסית.
ועוד דבר, 89358
יש די הרבה חומר בעברית לגבי דתות שונות. מה מעניין אותך? אני מכיר כמה ספרים מעניינים על יהדות, על נצרות ועל בודהיזם (לצערי את האיסלאם אני לא מכיר כמעט בכלל). אגב, מילון הדתות שהומלץ לך ע"י רון הוא המלצה מצוינת ומכיל המון חומר מעניין. גם חומר משווה לא חסר ("שני גויים בבטנך" של י. יובל, למשל, מדבר על השפעות נוצריות על היהדות והוא מעניין מאוד).

לגבי האלוהים האוניברסלי שאת מציגה - אני מצטער, אבל יש הרבה מאוד אנשים דתיים שהחוויה הדתית שלהם היא פרטיקולרית מאוד, דהינו לא משאירה הרבה מקום לאמונות שאינן דומות לשלהן. דווקא אם ההנחה שלך נכונה, ובאמת יש אלוהים ממשי, והוא באמת יתגלה, נראה לי שישנה סבירות מסוימת שהוא אלוהים מסוג מסוים ולא מסוג אחר. למשל: האם ישוע היה בנו? האם תורת משה היא תורתו? האם מוחמד הוא נביאו?
לגבי נקודות ההשקה ונקודות השוני - זה מאוד תלוי במה את בוחרת להסתכל. בתור תופעות חברתיות ורוחניות שחווים בני-אדם ושקשורות לאמונה בקיומו של כוח עליון, וודאי שיש הרבה מן המשותף; אבל ברמה הזאת, אפשר להגיד שכל תופעה אנושית כמעט דומה לתופעה אחרת - וזה די משעמם, לא? הנצרות והיהדות, למשל, שונות מאוד בתפיסה הבסיסית שלהן של הדת - הנצרות היא דת של רוח ואמונה, היהדות דת של מצוות ועשייה.
ועוד דבר, 89434
חומר משווה. זה מה שמעניין אותי.

מה מייצגת ה י' ב י.יובל?

ישוע היה בנו
תורת משה היא תורתו
מוחמד הוא נביאו
וכך הלאה
ועוד דבר, 89456
הי' מייצגת את השם ישראל (שמו המלא: ישראל יעקב יובל).
לגבי חומר משווה, אני חושב שמקום מצוין להתחיל הוא "החוויה הדתית לסוגיה" של וויליאם ג'יימס (The Varieties of Religious Experience). זה ספר שמנסה להבין את החוויה הדתית, מבפנים ומבחוץ. הוא גם קלאסיקה, גם עדיין רלוונטי (יצא בסביבות 1900) וגם כתוב מצוין.

קשה לי לקבל את הטיעון (הקצר משהו) שלך לגבי ישוע, תורת משה ומוחמד, פשוט כי הרבה מאוד מהמאמינים באחד משלושת הדברים האלו יסרבו לקבל אותו.
ועוד דבר, 89465
כן, כבר לא מעט אנשים שלחו אותי אל הספר הזה אני בחיפושים אחריו.

אני יודעת שהטיעון קצר ושרבים לא יסכימו איתי אבל זה כל מה שידוע לי...
ועוד דבר, 89482
אני חושב שהוא בהוצאת מוסד ביאליק, אבל לא בטוח (יש לי את הגירסה באנגלית).

רגע, בעיה. את טוענת שהחוויה הדתית שלך אותנטית, רלוונטית ומדויקת יותר מחוויות דתיות אחרות? זאת-אומרת, אם נניח שיהודי בבני-ברק יחווה מפגש מיסטי עם האל וידווח שהאל הזה מצהיר בצורה ברורה שמעולם לא היה לו בן בשם ישוע, את תצהירי שהוא משקר (מזייף חוויה דתית) ואילו את דוברת אמת?
אנא פרטי, זה חשוב לי להבין.
ועוד דבר, 89510
לא אני לא אומרת
אני מבטיחה לך שאף אחד לא יחווה מפגש מיסטי שכזה.

מה שהסתבר לי, זה פחות או יותר שכל הקשקושים הללו של העידן החדש - אנרגיות, תודעות, ישויות, - כל הקשקושים הללו התבררו כנכונים... כמה מביך.
ועוד דבר, 89515
אכן, מביך. האם את מודעת לאפשרות שהחוויה הסובייקטיבית שלך היא אשליה?

סבתא שלי היתה אומרת (ואני חושד ששמעה זאת ממישהו), שגיהנום אמיתי במובן המקובל עם הזפת והשטן הוא בלתי אפשרי בגלל טוב ליבו של האלוהים (אלוהים הוא לא היטלר, בלשונה). הגיהנום, לדבריה, הוא כאשר הלא-מאמין יגיע לגן עדן, יווכח כי כל חייו בעולם הזה היו טעות אחת גדולה, ויתייסר ברגשי אשמה נוראיים על המצוות שלא קיים ועל הכפירה שכפר. אני לכשלעצמי חושב שאם אחרי 120 אמצא את עצמי בגן עדן זה כל-כך יצחיק אותי שלא יהיה לי זמן להרגיש רגשי אשמה, אבל מי יודע, הנצח הוא זמן ארוך.
ועוד דבר, 89530
היא בחיים הסבתא הזו שלך? אשמח להכיר אותה.

דמיין לעצמך את הדבר הבא: אתה מת, ו...הופ, התודעה שלך ממשיכה להתקיים. איזה שוק, איזה בידור. אני פשוט חוויתי את הרגע הזה בעודי בחיים, כשהייתי על סף מוות. וזה לא מה שאתם חושבים, הייתי על סף מוות כי ביקשתי את נפשי למות.
ועוד דבר, 89533
לא, היא לא בחיים, אבל אני לא רואה למה זה צריך להפריע לך, התודעה ("נשמה"?) שלה הרי ממשיכה להתקיים לדברייך, ובאותן ספירות בהן היא מסתובבת בטח ניתן לאתר אותה די בקלות: פשוט צריך לצעוק "השוטה יצא מהבית בלי סוודר" וצעקת ה"געוואלד" שתהדהד מקצה גן העדן ועד קצהו תסגיר את מיקומה.

Near death experience היא תופעה מוכרת ומתועדת היטב. אני חושב שמדובר בתופעה פסיכולוגית גרידא, אבל אולי אם הייתי חווה אותה על בשרי הייתי חושב אחרת (וטועה).
תסלח לי 89540
בבקשה אבל האם תסכים לומר לי את שמה?
כך יהיה יותר קל לקרוא לה...
ועוד דבר, 89527
לראשונה בכל תגובותיך שאני לא מסכים איתך באופן נחרץ: אנשים אכן חוו מפגש מיסטי כזה. מפגשים מיסטיים רבים, מה לעשות, דחפו אנשים לבצע מעשים שלא הייתי מגדיר כהומניים או ליברליים. את חושבת שלפונדמנטליסטים (סתם לשם הבאת דוגמה קיצונית מהצד השני) אין הארות? וודאי שיש להם.

אני מוכן לחלוטין לקבל את חווית האיחוד שלך עם האל כאותנטית מבחינתך, אבל נראה לי שאת לא מוכנה לקבל חוויות איחוד עם האל שחוו אנשים אחרים כאותנטיות.
ועוד דבר, 89531
אז אני חוזרת בי. אתה צודק, מה אני יודעת על חוויות הארה של אחרים? כלום. לא קראתי לא שוחחתי, באמת שאין לי מושג.

אבל, הארה, אם הקרקע הנפשית של החווה אותה לא מספיק בריאה על מנת להפנים אותה, יכולה להשתבש לגמרי ואז הפרשנות של הנתונים המגיעים היא מסולפת ולוקה בחסר.
ועוד דבר, 89532
אני מסכים לגמרי - זה נכון לגבי כל דבר בחיים, כמובן (כל אדם מפרש את העולם לפי דרכו).

אבל אל תשכחי שני דברים - ראשית, שאם נקבל את ההנחה הזאת ישנה אפשרות שגם את עצמך השפעת על אופי החוויה שלך, או במלים אחרות, שלא כל תוכנה נקבע מבחוץ (לא שאני מאשים אותך שאת לא בריאה, אני פשוט מרחיב את העיקרון לכלל האנשים); שנית, שהאנשים האלו עדיין חווים את ההארה שלהם כדבר הכי אותנטי ואבסולוטי בעולם: כמו שאת משוכנעת שמה שנתקלת בו הוא-הוא האלוהות האמיתית, כך גם הם משוכנעים.
ועוד דבר, לאדם, 89535
אתה כותב ''נראה לי שישנה סבירות מסוימת שהוא אלוהים מסוג אחד ולא מסוג אחר'' ובזה אני לגמרי חולקת עליך. אלוהים הוא הכל. הגיוון האינסופי שיש בעולם הוא האלוהים.
ועוד דבר, לאדם, 89723
או, אז זאת בדיוק הבעיה שלי: אני לא מסוגל לקבוע את טבעו של אלוהים, ולכן אני מוכן לקבל את דעותיו של כל אדם בנושא כבעלות ערך זהה לשלי. את דווקא קובעת שהאל הוא מסוג מסוים ולא מסוג אחר - אמנם מסוג לא מוגבל, אבל עדיין מסוג מסוים (כיוון שיש אנשים שיטענו שהאל הוא דווקא X ולא Y, למשל דווקא גבר ולא אשה, או דווקא יהודי ולא הינדי). אני לא קובע דבר.
ועוד דבר, לאדם, 89738
איפה אמרתי שהוא מסוג מסויים?
ועוד דבר, לאדם, 89744
"אלוהים הוא הכל. הגיוון האינסופי שיש בעולם הוא האלוהים".
זאת נשמעת לי כמו הגדרה, לא? אם, למשל, אני אטען שאלוהים _איננו_ הכל, אלא אין בו דבר מן החומר, נראה לי שלא תסכימי איתי.
ועוד דבר, לאדם, 89781
אני מקבלת, זה אכן מסויים, אבל לא נראה לי שאלוהים שהוא הכל עומד בסתירה לאיזושהי דת
ועוד דבר, לאדם, 89855
עומד בסתירה לכל דת פוליתאיסטית שאני מכיר
ועוד דבר, לאדם, 89856
אתה תאלץ להסביר
ועוד דבר, לאדם, 89868
בדת פוליתאיסטית, מעצם הגדרתה, יש מספר אלים או ישויות, ולעיתים לישוית אלה אף כוח מוגבל. כך שהקביעה ש''אלוהים הוא הכל'', נמצאת בסתירה לדתות אלו.
ועוד דבר, לאדם, 89877
לא נכון, לא עומדת בסתירה. גם לי התגלה שקיימות עשרות ישויות וכולן, כל הישויות, כולל אנחנו, כל זה הוא אלוהים.
הכל הוא אחד, אחד הוא הכל, ואנחנו מגלמים בתוכנו את הגיוון האינסופי שביקום.
יכול להיות שפעם, לפני ההתפתחות האדירה שרון דיבר עליה במאמר, היה צורך בתפיסה שונה של אלוהים וכך תפסו אותו. כאל הזה והזה המופקד על זה וזה.

נראה לי שהדתות כפי שהן מוצגות היום הן בהרבה מקרים משובשות. מנהיגים כמו מוחמד משה ישוע וכו' קיבלו מידע מאוד מדויק. הם העבירו אותו לאנשים שמסביבם שהעבירו את המידע הזה הלאה וכך מדור לדור. אלא ש – האנשים שהעבירו את המסרים הלאה, הביאו את עצמם למסרים ושיבשו אותם. אני מאמינה שהתורות עצמן, במקור, במהות שלהן, מוסרות את אותו המסר.
ועוד דבר, לאדם, 89883
אם קיימות עשרות יישויות, וכולן ביחד זה האלוהים, אז אני מסיק מכך שאלוהים אינו ישות, כי אם אוסף ישויות. אם כך, כל תפיסה דתית הרואה באלוהים ישות מסוג כלשהו נמצאת בסתירה לשלך. מש"ל?

בנוסף, למשפט "הכל הוא אחד, אחד הוא הכל, ואנחנו מגלמים בתוכנו את הגיוון האינסופי שביקום" אין בעיני כמעט כל משמעות. אני חושב שאני אזדקק ללא מעט הסברים כדי להבין אותו.
בואי נתחיל מהסתירה בין "הכל הוא אחד", והמילה בהמשך - "אנחנו".
ועוד דבר, לאדם, 89893
אלוהים הוא ישות שהוא אוסף של ישויות.

המשפט הזה היה סתום גם לי עד החוויה שחוויתי וכעת הוא אומר לי עולם ומלואו.
אלוהים זה אנחנו ואנחנו זה הוא.
הוא כולנו.
6 מיליארד בני אדם ועוד כל מה שיש ביקום הזה כולנו ישות אחת
אנחנו המרכיבים של אלוהים

ואפרופו סתירות, העולם מלא סתירות, בבסיס תורת הקוואנטים עומדת סתירה. אז מה.
משהו שכתבתי:
יש סתירה מושגית, תאורטית בין שתי ההבנות שהיו לי או בין שני הדברים שהוסברו לי:
האחד שהכל כתוב מראש. הסוף כבר ידוע ועוד מקדמת דנא היה ידוע וברור שיגיע רגע זה או אחר הבנה זו או אחרת מפגש זה או אחר. שלי שלך של כולם.
השני, שלא רק שיש בחירה חופשית, היא גם כה עדינה ומורכבת כיוון שהמציאות היא שיקוף של הפנימיות שלנו. שיקוף של האני. כלומר אתה משפיע על המציאות החיצונית אפילו באמצעות המחשבות שלך.
הכל צפוי והרשות נתונה
סליחה 89901
"בבסיס תורת הקוואנטים עומדת סתירה."

מהיא הסתירה שעומדת בבסיס תורת הקוואנטים (פרט, נמק והסבר)?
ועוד דבר, לאדם, 89902
א. איזו סתירה עומדת בבסיס תורת הקוונטים?

ב. התשובה ל"אז מה" האגבי שלך בו את פוטרת (ופותרת) את הסתירות היא שאז אנשים רציונלים לא יוכלו להבין מה את אומרת.

כבר אמרתי לך כמה הארנק שלי הוא מפתח?
ועוד דבר, לאדם, 89905
אני מבינה בתורת הקוואנטים כמו שחמור מבין במרק פירות, ואתם יודעים את זה ולכן קפצתם, אבל קראתי פעם ספר להדיוטות שכתב יואב בן דוד, אני אחפש ציטוט אח''כ. בכל אופן, על זה הספר. על הסתירות הבלתי ניתנות לתפיסה שעומדות בבסיס תורת הקוואנטים. בעיקרון משהו כמו שהחומר מתנהג גם כחלקיק וגם כגל ושזו סתירה מושגית.
מציע לך לרדת מהר מהעץ הקוונטי 89906
אין הוא תורם כל כך לדיון, לפחות לא לכיוון הספציפי הזה. את פשוט מספקת לפזיקאים ("אדישי הרוח"?) קרש קפיצה רטורי נגחני.
ועוד דבר, לאדם, 90042
זו הייתה סתירה, שכדי לפתור אותה, יצרו את מכניקת הקוואנטים, ושיש מגוון של תיאוריות שמנסות להסביר אותה. זה לא אומר שהמדענים אומרים "יש סתירה. איזה יופי!", אלא להפך - "יש סתירה, סימן שמה שידענו עד היום כנראה שגוי איפשהו, בואו ננסה לפתור את זה". בדיוק ההפך מצורת המחשבה שלך, ככל הנראה.
ועוד דבר, לאדם, 90037
כלום, בקיצור, החלפת את המילה "היקום" במילה "אלוהים", והוספת ליקום תודעה. לא הרעיון המקורי ביותר בעולם, אמנם, אבל עדיין רעיון שמבוסס, כל כולו, על ה"הארה" שהייתה לך. מכיוון שטרם הראית שההארה שלך (סליחה מראש) שווה משהו, אני לא מבין למה את חושבת שמה שאת יודעת ("גן-עדן") יותר טובה ממה שאני יודע (במונחיך שלך: "גהינום").

הרי לך פתרון הסתירה שלך: לא זה ולא זה. אין בחירה חופשית (כי העולם מטריאליסטי, חוק שימור האנרגיה, ולכן לא יכול להתקיים דבר א-חומרי שיצור אנרגיה (=פעילות מוחית, תנועה וכיו"ב כל דבר שהוא תוצאה של רצון עצמי). מצד שני, היקום עובד על תוצרים הסתברותיים, ולא תוצרים דטרמיניסטיים, ולכן אין שום אפשרות לדעת עכשיו מה יהיה עוד דקה במדוייק (מבחינת מיקומם של כל החלקיקים ביקום, או אפילו כל החלקיקים באטום). לכן - גם לא הכל כתוב מראש, וגם אין בחירה חופשית. וכל זה בלי שום ישות עליונה כל יכולה שתביא אותנו לגן-עדן במהרה בימינו אמן.
ועוד דבר, לאדם, 90063
כדאי לך גם לקרוא את שפינוזה - או דברים שכתבו על שפינוזה - כי הוא האמין שאלוהים הוא אכן הכל, וישנה רק אשליה של אינדיבידואליות והפרדה.
לעומת זאת, שפינוזה האמין שלאל אין הכרה או רצון, ושהוא אינו מכוון את העולם. נראה לי שכאן לא תסכימי איתו.
ועוד דבר, לאדם, 90068
תודה לך אדם

אני לא לא מסכימה איתו. זה דווקא נשמע לי נכון. ההנחיה שדיברתי עליה היא לא לרצון האל אלא הנחייה למציאת העצמי הגבוה.
אורגזמה תודעתית? 89572
"החוויה הדתית לסוגיה" אכן יצא לאור בהוצאת מוסד ביאליק בשותפות עם האוניברסיטה העברית ירושלים. אפשר לשאול אותו בכל ספריה אוניברסיטאית או לנסות להשיגו בחנות ספרים משומשים איכותית כמו "רובינזון" הנמצאת בתל אביב אך גם מפעילה אתר ברשת.

כל הספר מאיר עיניים ובפרט הפרקים שעוסקים בהפיכת לב האדם, קונברסיה, ארוע כמו שפקד את פאולוס, שבו נוצרת כהרף עין התפלגות גמורה בין החיים הקודמים ובין חיים חדשים, כאילו חצה האדם את סף התודעה שלו עצמו. בפרקים אלה יש עדויות מרשימות של אנשים שנהפך ליבם (תודעתם?); שוררת בהן התמה של המעבר מגיהנום ומבוכה נפשיים, למקום מואר שלרוב אין מילים יכולות לתארו, אך אין ספק בלבו של העד המתאר, שהוא חווה את אור האמת עצמה (גן העדן? אורגזמה תודעתית?).
אינפנטליות אוקיאנית 89759
ובדיוק היום קראתי שיצא תרגום לעברית של הספר של פרויד פעולות כפיתיות וטקסים דתיים. למעשה, כמדומני שהפרק הראשון (ועוד) של תרבות בלא נחת מוקדש גם הוא לדעתו של פרויד על הנושא הדתי.

אינפנטליות אוקיאנית 89787
דעותיו של פרויד בנושאי דת הן, איך לנסח זאת בצורה עדינה, לא שיא הקריירה שלו. ההסבר שלו לגבי פולחן הטוטם הוא, למשל, דבילי לחלוטין.
אינפנטליות אוקיאנית 89815
ספר, ספר.
אינפנטליות אוקיאנית 89852
אני קצת מתעצל, אז הרשה לי לצטט חלק מסיכום שיעור שרשמתי לפני שנתיים מפי פרופ' סטיב קפלן באוניברסיטה העברית. לפני הסיכום, הערה: פרוייד השפיע _מאוד_ על חקר מדע הדתות, בעיקר בזכות מושג התת-מודע שלו. אבל התיאוריות שלו עצמו היו, לרוב, לא ממש לעניין. הנה הציטוט:

גם פרוייד ניסה להסביר את מקור הדת – הוא מקבל את חשיבות הטוטמיזם, ואת הרעיון שיש קשר בין טוטם לקבוצות אנושיות, וגם את הרעיון שהקרבת קורבנות היא חלק אינטגרלי מהטוטמיזם וגם את אכילת הטוטם כחלק מאותו תסביך – הוא בעצם מבסס את דעתו על רוברטסון-סמית' ופרייזר.
הוא מקבל את כל הדברים האלו ורוצה להסביר דבר נוסף – למה יש קשר בין הטוטם לבין Exogamy - נישואי-חוץ (אנשים ששיכים לאותה קבוצה לא מתחתנים אחד עם השני), בין טוטמיזם לבין גילוי-עריות.
הוא מביא סיפור – הקבוצות הקדומות ביותר של בני-אדם חיו ב-horde, גבר אחד עם הרבה נשים. כאשר נולדו בנים גירשו אותם מהקבוצה. זהו מצב מתסכל לגברים הצעירים, ויום אחד הם מתכנסים, מתארגנים, הורגים את האב ואוכלים אותו. אז הם מרגישים אשמה ומחליטים לא לקחת את הנשים האלו וזה הטאבו הראשון.
יש פה את בסיס החברה הטוטמית – האב – ואת ההסבר לטאבו של גילוי עריות (וגם לטאבו על אכילת הטוטם) – האשמה על הריגת האב.
תיאוריה זו מלאה חורים כרימון – האם מדובר באירוע היסטורי? איך יכול להיות שכל החברות עושות את זה? אחרי שהבנים ויתרו על הנשים, איך המשיכה האנושות, מאיפה הם לקחו נשים? האם קניבליזם הוא חלק מובנה באנושות וכולנו צאצאי קניבלים (אנתרופולוגים טוענים שכלל וכלל לא, וזו תופעה נדירה מאוד)? איך מועברת האשמה מדור לדור בתת-מודע?
[יש אנשים שטוענים שמה שיש אצל פרוייד זה Inhereted Guilt, תיאור של החטא הקדמון.]
אינפנטליות אוקיאנית 89887
לא הבנתי בדיוק איך אתה קושר את תיאוריית הטאבו של פרויד למדעי הדתות. אכן, הסיטואציה שתיארת מופיעה בספרו של פרויד "Tottem and Taboo" אך דווקא בהקשרים אחרים של התפתחות נורמות, איסורים חברתיים וענישת הפרט ע"י הקולקטיב.
כל השאלות בנוגע למידת ההיסטוריות שהעלית אינן רלבנטיות הואיל ופרויד יוצא מתוך תיאוריה שפותחה מאוחר יותר על ידי ממשיכיו (יונג ורוג'רס בעיקר) ונקראת "תת המודע הקולקטיבי". ע"פ תיאוריה זו ארועים חברתיים מהותיים מטביעים חותם על הפרטים בחברה וכך למעשה הנורמות והאיסורים שנוצרו בעקבות אותו ארוע עוברים מדור לדור ללא צורך בהסברים מחודשים.
אינפנטליות אוקיאנית 89894
כתבתי כמה דברים בטלים בעבר

על הדת, פרויד והחיתול
תגובה 29700

ועל הדת ובודלייר, כולל על האלוהים כזונה האולטימטיבית
תגובה 25848
אינפנטליות אוקיאנית 89896
את דבריך אני מבינה.
לא הבנתי את ההקשר שעשה אדם קלין בין הטוטם לדת.
אינפנטליות אוקיאנית 90056
את הקישור המקורי לא הוא עשה, אלא רוברטסון-סמית' ופרייזר (בעיקר הראשון): ר"ס טען שמקור כל דת הוא בפולחן הטוטם הקיים בשבטים פרימיטיביים. הכוונה בטוטם איננה לעמוד עץ מפוסל, אלא לעצם מסוים (סוג של חיה, סוג של צמח, אבן מסוימת וכדומה) שהשבט מעריץ, מוקיר ושומר - גם אם הם מתים ברעב, הם לעולם לא יאכלו (נגיד) דובים, כי הדוב הוא הטוטם של השבט. לעומת זאת, תצפיות [מפוקפקות - א.ק.] מראות ששבטים כאלו לעתים דווקא _הורגים_ את הטוטם שלהם ואוכלים אותו בטקס פולחני מיוחד.
ר"ס אמר שכל הדתות התפתחו מהפולחן הזה - כאשר הוא הביא (כמובן) דוגמאות בעיקר מהנצרות ומטקס סעודת האדון (האוקריסטה: אכילת בשרו של ישוע ושתיית דמו) שלה. פרייזר ניסה לבסס את התיאוריה הזו בעדויות מהשטח (הבעיה העיקרית היא שפרייזר מעולם לא היה בשטח...), ופרוייד קיבל את הנחות היסוד שלה: גם הוא טוען שמקור כל דת הוא בפולחן הטוטם ובשבירת הטאבו של אי-אכילתו. רק שפרוייד המשיך את הסיפור בצורה לא סבירה לחלוטין, זאת שהבאתי, בטענה שמהמקרה הספציפי הזה של בנים שאכלו את אביהם התפתחה כל הדת האנושית.

גילוי נאות: מה שכתבתי כאן הוא הכללה ופישוט מחרידים - גם כי אני לא מכיר את החומר היטב, גם כי חלק מהמקורות שיש בידי אינם לפני כרגע (סוף שבוע של ראש השנה לא עושים בבית, אלא אצל ההורים!...), וגם בגלל שאני עצלן והמדיום צר מלהכיל.

שנה טובה!
ועוד דבר, 89493
לא קראתי את ג'יימס, רק רפרפתי פה ושם, ואני חושב שציטטתי משהו שלו באחת התגובות. בכל אופן, נראה לי מהמעט שאני יודע שבנוסף ליחס הרציני שלו לבעלי אמונה, הוא גם הבין את הגולמניות הבלתי נמנעת שמי שעבר חויה דתית מנסה לתאר אותה. הוא כתב, בקצת אירוניה, שהשיח הדתי מעדיף רצינות תהומית על גבי עליצות מחוצפת, 'שששקט' על פני פטפוט ריקני ועל פני שנינה חכמה.
ועוד דבר, 89399
לבודהיזם אין אלים בכלל, להינדואיזם יש אלים רבים. לפיכך, מה שזה לא היה שנגלה לפניך, לא יכול היה לתת לעולם את כל הדתות, אלא רק שלוש מהן - יהדות, נצרות ואיסלאם. מוגבל משהו.

כאמור, נקודות השקה יש בעיקר בין שלוש הדתות המונוטואיסטיות לבין עצמן, ובין דתות פגאניות לבין עצמן.
ועוד דבר, 89453
השאלה אינה כמה הן שונות זו מזו אלא האם הן סותרות זו את זו.

סביר להניח שכל הדתות באשר הן מדברות על כך שהאדם נברא בצלמו של אלוהים ועל כך שבכל בנאדם יש ניצוץ אלוהי. הכל הוא אחד, אחד הוא הכל.
ועוד דבר, 89474
מה סביר? איזה סביר? דבר ראשון - ברור שהן סותרות זו את זו - הפאגנים מאמינים באלים רבים, המונותאיסטים רק באחד. סתירה.
האדם לא נברא בצלמו של אלוהים אצל הפגאנים‏1, כי אין אלוה אחד, אלא יש כל מיני, ולא כולם נראים כמו בני אדם. חלקם נראים כמו חיות, חלקם כמו שילובים, חלקם כמו דברים שונים לגמרי. הניצוץ האלוהי היחיד שאני מכיר במיתולוגיה היוונית הוא הסיפור על פרומיתאוס שהביא את האש לבני האדם, ואני לא חושב שלזה התכוונת...
וזה עוד לפני שדיברתי על הבודהיזם שכאמור אין לו שום אלוהים.

הכל הוא הרבה, וכל דבר בנפרד הוא אחד, אלא אם מחלקים אותו לחלקים קטנים יותר.

1 אני אף פעם לא יודע איפה לשים את ה-א' הזאת...
הערה מתודית 89494
לטעמי יש הבדל תהומי בין תגובות מסוג זה שלולו מציגה בפנינו לבין סוג התגובות שנציגן האחרון הוא המגיב המתקרא עמנואל.

נראה לי שנסיון לקעקע את העובדה שאדם מרגיש משהו הוא נסיון נואל שנועד מראש לכשלון ואפילו אולי מוכתם בשמץ של דבר מה לא יפה <הכנס את המלה החביבה עליך>.

המדביקים הסדרתיים שמטרתם מסיונרית בעליל ואינם מביאים משל עצמם ולו במאום אלא רק חזרה (מעניינת לכשעצמה מבחינת הופעתה וגם תוכנה) על מתכונים לעוסים המסופקים להם מוכנים לאכילה - חמם הדבק והגש.

הדגשתי בסוף חלק ב' של המאמר את דעתי שהמטפורה של גן עדן תשאר איתנו לעוד הרבה זמן. ראשית ברור שאנשים עוברים חויות חושיות ומנטליות אשר הם תופסים, מפרשים ונותנים להם משמעות אלוהית. יתכן שישנם בכלל מודולים דתיים במוח, זאת אומרת תת מערכות המסוגלים לייצר חוויות הניתנות לפרוש בקונטקס דתי. פרוש זה, על פי אחת התאוריות שהבאתי, הוא פרוש שנובע מהעמסה תרבותית על תחושות גולמיות. אבל התרבות הזו לא עומדת להשתנות בזמן הקרוב, וכל הוכחה "מדעית" או "פילוסופית" לא תשנה את הרגשת ה"אדם הבודד".

ברור גם שההבדל בין טיפוסי המגיבים השונים גם אמור להשפיע על רגישותינו. בסופו של דבר, אנחנו, אני, הדיוט המשחק ברעיונות אפויים למחצה, ועם כל הכבוד לבאי האתר, עדיין אנחנו רחוקים מהסמכות ההגותית של וויליאם ג'יימס. מצד שני, ישנם מגיבים הכותבים מנהמת ליבם (זהירות, זו היתה מטאפורה), אך ישנם מגיבים הפוסעים ישר לתוך העורקים שלנו ולאחד מהם הגבתי לא מזמן בצורה בוטה ונחרצת (הוא סיפק הסבר לשואה, וד"ל).
ועוד דבר, 89504
אני לא אתנצח איתך בעניין זה, אין לי את הבקיאות אבל כמו שאדם אמר למטה אני בטוחה שאפשר לתמוך בטענותיי מהכתובים כפי שניתן לתמוך בטענותיך. הכל עניין של נק מבט.
ועוד דבר, 89627
או, מצויין, עכשיו אנחנו מגיעים לאיפשהו. מה דעתך לקחת פסק זמן של חודש חודשיים מהכתיבה עצמה, ולעשות קצת תחקיר בנושא? ללכת לספריות, לשלוח אימיילים לחוקרים בתחום - יש לא מעט מהם בישראל, ומהנסיון שלי הם יותר משמחים לעזור למי שמגלה עניין. אני חושב שתחקיר כזה, שישתלב אל תוך הספר שלך, יסייע גם לך וגם לקוראים העתידיים שלך.
ועוד דבר, 89633
אני קוראת ללא הרף אבל אני בספק אם תקרא לחומרים שאני קוראת מחקרים או שיהיו מקובלים עליך מכל בחינה שהיא.

מסקרן אותי משהו אחר דובי, אם אין לך שום בעייה להצהיר קבל עם ועדה לכל קוראי וקוראות האייל שאתה חרא של בן אדם, מה אכפת לך אם זה ייכתב בספר?
ועוד דבר, 89643
יש לו כבוד למלה המודפסת.
ועוד דבר, 89740
כי כשאני כותב את זה, יש סיכוי טוב שזה יתקבל כהומור עצמי, ענווה, או ציניות. כשמישהו אחר כותב את זה, יש סיכוי שזה יתקבל כאמת, או לפחות כחוות דעת אובייקטיבית.

חוץ מזה, לאדם מותר להגיד על עצמו מה שהוא רוצה, וזה לא אומר שזה בסדר שאחרים יגידו את זה עליו. אני כל הזמן מדבר על זה שאני קירח, אבל מי שיגיד את זה עלי, עלול להרגיז אותי. כמו בפרק הזה של סיינפלד עם הקומיקאי הזה שהתגייר כדי שיוכל לספר בדיחות על יהודים.
ועוד דבר, 89827
הוא היה רופא שיניים, לא קומיקאי.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89396
כל ספר מתאר חוויה, אבל בד"כ יש ערך מוסף. למשל, ספר יכול לתאר חוויה של שכול, ואני ארצה לקרוא את זה כי החוויה הזו באה יחד עם סיפור מעניין. בד"כ אלו סיפורים בדיוניים, ובמקרים אחרים, זו ביוגרפיה של אנשים מעניינים. הבנתי שמה שאת כותבת אינו ספר בדיוני, ולכן אנחנו נשארים עם האופציה שאת אדם מעניין. לא מכיר אותך במיוחד, אז אני לא יכול לקבוע אם כן או לא, אבל קשה לי להאמין שסתם אדם שלא מכיר אותך ירצה לקרוא את הספר שלך במצב כזה.
חשת באיחוד עם אלוהים? כלומר, את יודעת בוודאות שיש אלוהים? מעניין. איך?

האייל יוזכר בו? לטובה או לרעה?‏1

זה היה מנומק? המשפט הזה, אם נתרגם אותו בפשטות, אומר "אתם המאנייקים קטני האמונה, תלכו כולכם לגהינום כי אתם טפשים מכדי להבין איזה מאנייקים אתם".

1 האייל הוא אתר נהדר אבל העורך הראשי שלו חרא של בן-אדם, לצורך העניין, זה איזכור לרעה.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89432
אין לי תיאור של שכול אבל יש לי תיאור של חוויה לא פחות אוניברסלית ואני לא מדברת על ההארה.
חוץ מזה יכול מאוד להיות שאתה צודק. שזה לא יעניין איש. שאני אסיים את התהליך המרפא הזה של כתיבת הספר ואיש אפילו לא יתעניין בכתב היד. יכול להיות. בינתיים, לשמחתי, שני אנשים, שקוראים הרבה, שאני מאוד סומכת על דעתם, שאחד מהם גם כותב ומפרסם הרבה נתנו לי פידבק חיובי וגורף: לכי על זה ובגדול.
כך או כך באמת שהעיקר מבחינתי הוא המתנה שניתנה לי שהיא תהליך כתיבת הספר.

חשתי באיחוד עם אלוהים. אני יודעת בוודאות שיש אלוהים. אכן זה מעניין. איך? אתה שואל, אני כותבת ספר שמנסה להסביר את התהליכים העדינים והאינטימים שהביאו אותי לוודאות זו.

כשאמרתי שזה מנומק התכוונתי למשפט "השרויים בגהנום ימשיכו איתו לעולם המתים כיוון שהגהנום שרוי בתודעתם ותודעתם היא הדבר היחיד שימשיך להתקיים" כעונה על השאלה של שוטה הכפר הגלובלי בהקשר של קיום התודעה לאחר המוות.

למה שאני אגיד שאתה חרא של בנאדם דובי? לאור היכרותנו המועטה.
אני מבטיחה לך שאם המקום שלך בספר יגדל, או אם נדמה יהיה לי שזה עלול לפגוע בך, אני אתן לך לקרוא לפני שאפרסם. אין לי עניין להכפיש איש.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89477
איך אוניברסלית אם מקודם אמרת שהיא אישית ושאנשים אחרים לא עברו את זה?
לא, אנשים אחרים מאוד יאהבו את זה. אנשים אחרים אוהבים הרבה דברים שאני חושב שלא צריכים להיות בחנויות ספרים. מדפים שלמים של ספרי ניו אייג' קיימים כיום, ואנשים קונים את זה. אני לא מדבר פרקטית מה יקרה. אני שואל למה לדעתך *צריכים* אנשים לרצות לקרוא את זה. הבדל משמעותי.

נו, אז תביאי איזה תקציר, איזה טעימה קטנה מההסברים הללו.

למה התודעה תמשיך להתקיים? מה גורם לך לחשוב דבר כזה?

כי כזה אני. אבל זה לא אומר שצריך לכתוב את זה בספר לדראון עולם.
אני מבטיח לך שהמקום שלי בספר לא יגדל, אלא בתור דוגמא רעה.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89506
אמרתי שאנשים אחרים לא עברו את זה?
כבר כתבתי למעלה, קודם כל אני כותבת בשבילי. התהליך הוא תהליך מרפא.
למה שאנשים יתעניינו בזה?
יש סוג מסויים של אנשים, שמאוד יתעניין בספר הזה שלי. כבר ברור לכולם שאתה לא אחד מהם.

הייתי בנאדם לא פחות סקפטי, לא פחות ציני ממך. הייתי אתאיסטית מושבעת. אבל, עברתי חוויה שהעבירה אותי צד. בעצמי אני בשוק מזה. אבל קיבלתי הוכחות חותכות לקיומו של אלוהים.

אם כזה אתה אז לא נורא בעיניי שייכתבו את זה בספר
הדראון עולם הזה 89536
זה כבר כתוב לדראון עולם בספר החיים
כרגיל יש נ.ב 88935
אני לא אמרתי לדיראון עולם.
ההפך הגמור.
אני אמרתי ''בסופו של דבר כל הנשמות יחוו הארה''
אין לי הוכחות אין לי כלום 88941
בחייך, דובי. כשהמינגווי כותב על חוויותיו של זקן אחד מול דג אחד וים אחד, בלי שום הוכחות מדעיות או רקע פורמלי בדייג, זה אומר שהוא לא מצליח לתאר רגשות שיש בהם מן האוניברסלי?
אם לולו מסוגלת לתאר חוויה שיש בה מן האנושי והאוניברסלי (במידה זו או אחרת, כמובן) בצורה קולעת ומדויקת, הספר שלה יכול להיות מעניין מאוד - וזה לא ממש משנה אם הוא ספר בדיוני או אמיתי, כי גם ספרים בדיוניים טובים עוסקים ברגשות ומחשבות אמיתיים.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89400
אני מאוד בעד ספרים בדיוניים שעוסקים ברגשות אוניברסליים. הרבה יותר מאשר ספרים אמיתיים שעוסקים ברגשות פרטיקולריים שכותביהם מתעקשים שהם אוניברסליים.

כולם יודעים איך זה להרגיש כוויה. לכן, כשסופר מתאר כוויה בצורה טובה, כולם יכולים להזדהות עם ההרגשה שהוא מתאר. אבל אף אחד לא יודע איך זה מרגיש לחוות את מה שלולו חוותה, ולכן, כאשר היא תתאר את זה, לא משנה כמה טוב, קשה לי לראות איך אוכל להזדהות עם זה, או למה שארצה בכך, אם לא יתלווה לכך ערך מוסף של סיפור טוב.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89459
אני לא מצליח לעקוב אחרי הלוגיקה שלך. אתה טוען שאלא אם כן לולו כותבת כתיבה בדיונית או שהיא מפורסמת, חוויותיה אינן מעניינות אותך וגם לא יכולות לעניין אותך.

סליחה?

אחוז ניכר מאוד מהחוויות שכל אדם עובר במהלך חייו, והתחושות שהוא חווה כתוצאה מהן, משותפים לאנשים רבים. אם לולו יודעת להתנסח בצורה ראויה, תיאור חוויית ההארה שלה יכול לעורר הד באנשים רבים - לעזור להם להבין חוויה שהם לא חוו, או לנסח במלים חוויה שהם חוו אבל לא הצליחו ממש להכניס לפוקוס. אם לולו נכוותה והיא מתארת זאת בצורה יפה, למה שאני לא אוכל להזדהות עם הרגשתה? כי היא לא מפורסמת? כי היא באמת נכוותה ולא המציאה את זה?

תסביר לי, במטותא, למה היות החוויה אמיתית ולא בדיונית גורעת מהיכולת של לולו לתאר אותה.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89478
אמרתי שאם היא מפורסמת, הרי שלחוויותיה יש ערך רכילותי, או היסטורי (אם היא מפורסמת מהסיבות הנכונות). מה שלולו מנסה לכתוב, אם הבנתי נכון, זה ספר שאמור לעזור לאנשים אחרים ''להגיע לגן-עדן''. אבל הספר הזה מבוסס באופן בלעדי על מה שהיא חוותה, ולפיכך, אני לא צריך לספר לך, התוקף של הטענות שלה הוא אפסי. לולו לא כותבת ספר כדי לספר סיפור מעניין, היא כותבת ספר, ותתקן אותי לולו אם אני טועה, כדי לסייע לאחרים, וזו הסיבה שהוא לא מעניין, כי אין בו ערך אמנותי, רכילותי או היסטורי, וגם אין בו ערך במטרה לשמה הוא נכתב, משום שהוא בלתי תקף בעליל.
אם לולו היית כותבת את סיפור חייה כי היא חושבת שזה סיפור מעניין, לא הייתה לי שום תלונה לגבי זה - אין הבדל בין זה לבין סיפור בדיוני מהבחינות שדיברתי עליהן. אם הבנתי נכון, לא זה המצב.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89481
אתה אומר שהערך של הספר של לולו הוא אפסי כיוון שהיא מניחה שהוא נכון אובייקטיבית ולא סובייקטיבית (דהינו, הוא לא מלמד אותנו על חוויית ההארה, אלא על מהות האל האמיתית), וכיוון שאתה לא יכול לקבל את ההנחה הזו ללא עדויות רבות ומוצקות?
הבנתי אותך נכון?

אגב, יש הינדים שמפרשים את ההינדואיזים כדת מונותאיסטית. הם קוראים לעצמם ברהאמיסטים (או כמה שמות אחרים) ומי שהקים את התנועה היה רמוהאן רוי לפני כ-‏150 שנה.
אין לי הוכחות אין לי כלום 89514
"אין לו ערך אמנותי" - מאיפה אתה מביא את הקביעה הזו? אתה יכול לגשת לדיון שהיה פה באייל על שיר מהדג. אתה כתבת שם "זה שיר זה?", את אותו הדיון בדיוק ניתן לנהל לגבי הספר. לטעמי טקסט שאנשים יכולים להתחבר אליו ולמצוא בו את עצמם, הוא אומנות.

ולאדם - הספר כן מתאר את חווית ההארה ובעיקר את החוויה שהובילה להארה.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים