בתשובה לערן בילינסקי, 26/08/00 13:05
שאלת תם (באמת) 8911
בא ונעזוב לרגע את ההשלכות "המעשיות" שנקרות עלינו בחיי היום-יום, כמו הויכוח בארה"ב.
מענין אותי לשמוע מה דעתך על העינן המהותי שהציע דב - שהמדע המפואר והמפותח שאותו אנו מכירים כיום (ואיני מנסה להפריח אותו ולטעון כנגדו דבר) - שלאותו מדע יש שורשים אבולוציונים של ... אמונות!
מעיני זה נפלא אבל לא הצלחתי למצוא פגם בטענה הזו!
שאלת תם (באמת) 8923
A possible relevant concept is efficiency.
In other words, will I have a better life
"believing" that the findings of science
are reality, or perhaps by believing in
god?

One of the hardest parts of life is the
feeling of uncertainty. For example,
nobody promises me that the sun will rise
tomorrow morning. Perhaps I should spend
this evening preparing myself for this
possibility - of living the rest of my
life in darkness? Why not? Isn't it
rational? Why not spend every day in
thoughts and actions designed to face this
possible disaster?

Since life is full of these uncertainties
(about nature, about the behavior of
people, ...) - there is a need for some
beliefs that will make life simpler and
help us concentrate on putting our
energies into useful purposes.

What is an efficient (useful) system of
beliefs?
1. It should be consistent with most of
our experiences.
2. It should give us a feeling of safety
in the world - some kind of explanation or
at least feeling secure, i.e., that
certain dramatic changes are not about to
happen, such as the sun not rising
tomorrow.
3. It should help us define some goals for
ourselves in life, in a way that will be
good for ourselves and the society in
which we live.

Religion has certain advantages as a
system of beliefs, and so does science,
but let's first discuss the principle and
then lay down the details.

Can we agree that both religion and
science are systems of beliefs, and
we can discuss the advantages and
disadvantages of each as a (partial) basis
for personal life and for society?

From (the last) summer night,

Leor.
טיפול שורש 8959
אין שום בעיה,
בייקון וקופרניקוס שברו את האריסטוטליות המניחה תכלית (טלטאולוגיה), ברקלי טען שאין חומר והכל אשליה, דקארט הראה שהדבר היחידי שאנו בטוחים בו הוא שאנו קיימים. יום הראה שהסיבתיות היא יחס מפוקפק ואז בא קאנט ועשה קצת סדר ואחריו - פריחה של מדע מודרני. מכאן ועד "שורשים אבולוציונים של אמונות" המרחק רב.
ההבדל הוא שהמדע, בניגוד לדת, לא מגדיר תורת מוסר (שהיא עיקרה של כל דת שאני מכיר לפחות). ה"אמונות" של המדע, הידועות גם בשם "הנחות יסוד" או "אקסיומות" או "הנחות מוקדמות" נחוצות כדי להגדיר חוקי טבע למשל, ויתרונן הן שהם מסתדרות עם הניסיון (בניגוד לאמונה באל שאינה נובעת מהנסיון). חלק מאותן "אמונות" הן מופרכות בעליל, לדוגמא ההנחה שהטבע חוזר על עצמו (מה שהיה הוא שיהיה) שהיא בברור לא נכונה - אינך יכול לטבול באותו נהר פעמיים (אפילו אני, בגיל 7, הבנתי שאני לא יכול לדרוך על אותו צעד שוב). אולם, לצרכים מעשיים אותן "אמונות" הן שימושיות - המחשב שאני כותב את התגובה הזו לא היה קיים בלעדיהם. המכונית שלי לא היתה נבנית ואדרבא נוסעת בלעדייהן.

אפשר לסכם שהרעיון של דב הוא "קצת נכון". שורשים אבולוציונים? רעיון ציורי אבל לא מתאים לניסוח התיאוריה הסינתטית של האבולוציה. אמונות? לא בדיוק, אמונה לא נובעת מהנסיון, ההנחות היסוד - כן. אבל המרחק בין אמונה ומדע הוא רב - ועליו צריך לשמור, כפי שהדגשתי בנקודה הראשונה של הערותי לנאום של פרופ' יובל, *כדי* שהמדע לא יהפוך לאמונה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים