בתשובה לאור, 05/09/02 8:50
נראה לי שיש פה שאלה בסיסית יותר 89786
מסכימה עם רוב מה שאתה כותב. תרשה לי לנסות להעמיק את הרציונל של מה שכתבת.
הבסיס של ההתייחסות המשפטית לאנשים היא ש''כל עוד לא הוכחה אשמתו, אדם נחשב חף-מפשע''. הנחה בסיסית זאת של חפות, נכונה עבור רוב מוחלט של בני האדם. אם בגלל שהם מחונכים לעשיית הטוב והתרחקות מהרע, ואם בגלל שהם מפחדים, כלומר חוששים מן ההפסד הכרוך בעבירה על החוק. זה לא רק בגלל העונש, אלא גם בגלל ההוקעה הציבורית המתלווה לחשיפת מעשה הפשע. ההנחה הזו מובלעת (או לפחות צריכה להיות מובלעת) בכל ההתיחסויות של הרשויות אל האזרח. אבל
כאשר מדובר בעימות לאומי, המושגים ''חף מפשע'' ו''פושע'' מאבדים ממשמעותם. כי אין כאן מערכת מוסרית אחת הכפופה לרשות שיפוטית מחייבת אחת. המושגים של ''טוב ורע'' שונים לחלוטין ואפילו הפוכים בין שתי המערכות. כלומר אדם הנחשב ''פושע'' במערכת אחת, יכול להחשב גיבור בעיני המערכת השניה, ובעיני עצמו. ובודאי עניין ההוקעה הציבורית לא קיים כאן אלא להיפך. לפיכך המושג של ''חזקת החפות'' בעניין פשעים לאומיים אין לה אחיזה במציאות. הסיבה היחידה שתמנע אדם מלאום אחד מ''לפשוע'' לפי מושגי הלאום השני, היא הנזק הישיר שהוא יכול לסבול- כלומר לההרג, להפצע או להכלא בידי בני אותו לאום. אין לצפות שיהיו לו עכבות מוסריות או חשש מדעת הקהל. ככל שהסיכון לנזק קטן, יותר אנשים ''יפשעו'' ולהיפך, וזה ללא קשר לרמתם המוסרית בעיני עצמם, ובעיני סביבתם. לפיכך, אם מחליטים לשפוט את ה''עבריינים'' (זו שאלה לדיון בפני עצמו- מהי משמעות השפיטה כאן), צריך לשפוט אותם תוך שינוי הכללים המשפטיים שנובעים מ''הנחת החפות'', שבמקרה של עימות לאומי אינה תקפה.
לפי זה, קל יחסית לתחם, ולהחיל מערכת משפטית שונה ל''עברינות'' לאומית יחסית לעברינות פלילית, בלי שיהיה בזה מוסר כפול כלל, אלא רק התייחסות ישרה לנתונים השונים של שני המצבים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים