בתשובה ליהונתן אורן, 06/09/02 1:30
כרוניקה של מוות ידוע מראש 90030
1. מימון המדינה במקרים שבהם אין יכולת כלכלית לשלם.

2.
א. אם אתה שואל כדי לדעת- אני לא יודעת כמה. אתה יודע?
ב. אם אתה שואל כדי להתווכח- טוב, נניח שאף אחת לא. אז?
ג. מה אתה מציע לעשות?
כרוניקה של מוות ידוע מראש 90045
אני שואל כי זאת נשמעת לי הצעה מוזרה מאוד.
גם מבחינת המדינה – המדינה אמורה לספק הגנה לאזרחיה. כשהיא לא יכולה לעשות זאת, היא אמורה להציע אלטרנטיבות אחרות כמו מקלטים וכו'. גם מבחינת הנשים – הבעיה בד"כ היא לא רק פיזית. המכות הן סימפטום למערכת יחסים מעוותת שבה האישה לא תגן על עצמה.
גם מבחינת המסר שההצעה מעבירה לנשים – החובה שלהן להגן על עצמן, כאילו הן לא מרגישות מספיק אשמות כבר עכשיו. גם מבחינת המסר החברתי – הלגיטימיות להישאר במערכת יחסים משפילה במקום ציפייה שהאישה תעזוב. ועוד הרבה.

השאלה השנייה שלי כוונה להדגיש את העובדה שבעיניי ההצעה מנותקת מהמציאות. אולי באמת זאת לא הייתה דרך מוצלחת לעשות זאת.
ו –ג. אין לי הצעות. אני לא מכיר את התחום.
כרוניקה של מוות ידוע מראש 90062
המדינה אכן אמורה להגן, אך מה לעשות שבשטח זה לא קורה?
מקלטים- למה שהאשה (וילדיה בד"כ) יצטרכו לעזוב את הבית, ולהצטופף במקלט לנשים מוכות, בתנאים קשים ביותר?
כלומר, טוב שיש מקלטים למקרים שבהם זה הפתרון הטוב ביותר, אך למה לחשוב על זה באופן אוטומטי כעל הפתרון הנכון?
הגיוני יותר שהאיש האלים יורחק מהבית, כי הוא התוקפן, וכאמור גם מפני שבד"כ הילדים נשארים עם האם- תחשוב מה עקירה מהבית למקלט כנ"ל עושה להם.

הרעיון ללמד הגנה עצמית גם הוא לא צריך להיות פתרון אוטומטי, שמיושם בכל המקרים, אבל במקרים המתאימים- רצוי שהאופציה הזאת תהיה קיימת.

לאור ההערות של טלי, ומחשבה נוספת שלי בעניין- אולי המקרה המתאים ביותר הוא אכן זה שבו הגבר כבר קיבל צו הרחקה, אך מפר אותו, וממשיך לאיים על האשה. או בכל מקרה אחר שבו הזוג כבר נפרד, אך הבעל ממשיך לאיים ולתקוף.
שים לב ששני המקרים שהובאו באייטם שלפנינו הם מהסוג הזה- הרצליה יאיר ז"ל חיתה בנפרד מבעלה, והשניים היו בהליכי גירושים. רחל ניזרי ז"ל התגרשה מבעלה לפני עשר שנים.

מה יכולה לעשות אשה במצב כזה, שמאויימת ומותקפת שוב ושוב ע"י אקס תוקפני, ויד השלטונות קצרה מלהושיע?

במישור אחר אך דומה- מה היית עושה אילו ילדך היה חוזר שוב ושוב מביה"ס בבכי, מפני שבריונים מכיתה גבוהה יותר מתעללים בו?
אפשר להתלונן בביה"ס, אפשר לדבר עם הורי הבריונים, אפשר ללוות את הילד לביה"ס וממנו, ואולי עוד משהו או שניים. אבל במקרה שפתרונות אלה לא פועלים, ואני הייתי אומרת- גם בנוסף להם, אני הייתי שולחת את הילד לקורס הגנה עצמית. שוב: אתה הורג פה שתי ציפורים במכה אחת- מעניק לחלש המותקף יכולת להגן על עצמו, ועוזר לו לבנות הערכה עצמית ובטחון עצמי.
כמוך, וכמו טלי, גם אני מכירה בכך ששני אלה -הערכה עצמית נמוכה וחוסר בטחון- הם בשורש הבעייה. צריך לשבור את מעגל הקסמים שבו התוקף תוקף לא רק בגלל שהקורבן חלש ממנו פיזית, אלא מפני שהוא "מתביית" על חוסר הבטחון הזה של החלש. התוקפנות מגבירה את חוסר הבטחון, ונוצר מעגל נורא.

אגב, אחרי ששאלת מה עושות נשים בעלות יכולת- נזכרתי ששמעתי על מקרה או שניים שבהם האשה שכרה שומר ראש. אבל זה בוודאי לא פתרון שמתאים לכולן.

העובדה שהרעיון שלי נשמע לך מוזר לא בהכרח אומרת שהוא רעיון רע. להפך, אולי הגיע הזמן לפרוץ החוצה מדרכי החשיבה המקובלות בקרב אלה שאמורים לטפל בבעיות מהסוג הזה.
כה לחי 90083
כה לחי 90137
ה"כה לחי" הזה מסקרן אותי, אם לא אכפת לך‏1.
התגובה הזאת לא אופיינית לאייל, ובפרט לא לתגובות שלך עד כמה שהספקתי להכיר אותן. אסתי העלתה טיעונים טובים, שאת חלקם אני מקבל – אבל הדבר לא נדיר כלל בתגובות כאן. הביטוי גם נשמע לי כסוג של עידוד או ברכה וזה קצת יוצא-דופן ברקע של דיון ענייני.

1 ואם כן אכפת לך, את מוזמנת להתעלם מהתגובה הזאת.
כה לחי 90376
תגובה 88730
כה לחי 90382
אני מצטער, לא הצלחתי להבין את הקשר. ואם אתה כבר כאן: מה משמעות הביטוי?
כה לחי 90770
אם אנחנו כבר נותנים לינקים:

דיון 279
כה לחי 90385
מה כל כך יוצא דופן ברקע דיון ענייני בתגובה כמו "כה לחי"? זה בא לחזק את דבריה של אסתי, ככל הנראה.
כה לחי 90387
אולי. תהיתי אם זה קשור לעובדה שאני גבר שנכנס לדיון כאן ומציג עמדה שנראית פחות מזדהה בנושא כאוב. הייתה לי הרגשה שבאופן מסויים צורפתי מבלי משים ל''צד השני''.
יכול להיות כמובן שאני משליך את התסביכים שלי. בגלל זה שאלתי.
לא היתה לי כל כוונה כזו. 90408
זה היה ניסיון להסכים עם הניסוח של אסתי, מבלי לחזור על המילים שאמרה.
בד''כ אני לא מרגישה צורך לעשות את זה, אבל בגלל שאיכשהו הדעות התגבשו תוך כדי הדיון, רציתי לציין שעם הניסוח האחרון הסכמתי.

המגדר של הדוברים לא שיחק תפקיד.
כרוניקה של מוות ידוע מראש 90506
כשהייתי בכיתה ד הייתה לי בעיה דומה, מספר בריונים מבית הספר היו נוהגים להציק לי בהפסקות ואחרי הלימודים. אימי שלחה אותי לחוג ג'ודו במתנ''ס (אז קראו לזה בית נוער) ובאמת כעבור מספר שיעורים הבטחון העצמי שלי השתפר והעזתי לנסות ולהתגונן במקום סתם לברוח כמו תמיד. למרבה הצער כישורי ההתגוננות שלי לא השתפרו במידה מספיקה ומאז יש אף פחוס ועין ימין שלי קצת סגורה.

הצלקות זה לא מהם, זה מהינשוף.
כרוניקה של מוות ידוע מראש 90514
אבל עכשיו שיש לך את יושקו, אתה מסודר.

ואגב, אם כבר נתת דו"ח פציעות, איך איבדת את האצבע?

רק רציתי לציין שהגנה עצמית זה לא בהכרח לתקוף ולהפיל את היריב. חלק מזה, עד כמה שאני מבינה, הוא להתחמק בהצלחה...

אני זוכרת שבתקופה שתיכף אחרי מלחמת הסקאדים היה גל סכינאות, שבו ערבים דקרו יהודים ברחובות, פעמים רבות למוות.
ויום אחד שמעתי איזה מומחה להגנה עצמית מסביר ברדיו שבדרך כלל לא מתים מדקירה אחת אלא מדקירות חוזרות ונשנות, ולכן אם תקעו בך סכין הדבר החשוב ביותר הוא למנוע מהדוקר להוציא את הסכין מגופך ולדקור שוב. מה שאומר ששווה לנסות לברוח כמו שאתה, עם הסכין התקועה בך, אם רק יש בכוחך לעשות זאת. או לפחות למנוע מהיד שלו להוציא את הסכין מפצעך המדמם...
נשמע לי הגיוני, אבל לשמחתי לא יצא לי לבדוק באופן אישי אם אותו מומחה צדק.
כרוניקה של מוות ידוע מראש 90566
גל הסכינאות החל לאחר הטבח בהר הבית, 8.10.90, נקטע עם פרוץ מלחמת כוויית (או המפרץ 2 - האמריקאים ניכסו לעצמם את השם שהשתייך למלחמה בין עיראק ואיראן 1988-1980), וכדברייך, חודש לאחר תום המלחמה והסרת הסגר על השטחים.
כרוניקה של מוות ידוע מראש 90577
אנא הסבר את כוונתך בכתבך ''הטבח בהר הבית''.
כרוניקה של מוות ידוע מראש 90582
כך האירוע נצרב בזכרוני, עקב כותרות העיתונים דאז.
ולא מיותר להזכיר שבאותה תקופה, אירועים בהם נהרגו 16 אנשים ביום אחד - פלסטינים או ישראלים - היו הרבה יותר נדירים מאשר היום.

* הערה צדדית: אינני רוצה לנקוט עמדה כלשהי לגבי מידת האחריות הישראלית לאירועי 8 באוקטובר 1990. אין לפני כאן את כל המידע, ואינני רוצה לראות בעצם השימוש במילה "טבח" משום נקיטת עמדה מצידי לגבי אשמה ישראלית באירועים בהר הבית.
כרוניקה של מוות ידוע מראש 90603
רענן את זכרונך.
בעיתונות הישראלית, הכינוי המקובל לארועים היה ''ארועי הר הבית'' או ''מהומות הר הבית''. אם אינך רוצה לנקוט עמדה, אל תשתמש במילה ''טבח''.
לא לשלוף סכינים 90576
יש עוד סיבות להימנעות משליפת הסכין מהגוף לאחר דקירה.

הסכין יכול להיות נעוץ בכלי דם גדול והוצאתו תגרום לשטף דם שיכול להיות קטלני.

הוא יכול להיות נעוץ במערכת העיכול, והוצאה לא מבוקרת תגרום לפיזור של מיצי עיכול או פסולת בחלל הבטן ולזיהום קשה.

בקיצור, מומלץ ביותר להגיע לבית החולים עם הסכין נעוץ עדיין (וזה נכון גם למקרים של חפצים זרים אחרים שחדרו לתוך הגוף. רצוי לא לשלוף אותם במקום, אלא להגיע קודם לבית חולים).
לא לשלוף סכינים 90617
קראתי פעם - אבל שאת בטח אגדה אורבנית - על איזה אמריקני שחי עם חץ בראש במשך כמה שנים.

בעקבות האינפורמציה שסיפקת לנו אני לא יוצר מהבית בלי סכין. עכשיו אם איזה בן בליעל יצליח לדקור אותי וגם למשוך את הסכין, אני תוקע את הסכין שלי בפצע הפעור וצוחק כל הדרך לבית החולים.
לא לשלוף סכינים 90635
החץ לא הפריע לו כשהוא בא לשים את הראש על הכרית?
הוא ישן על הצד [ל"ת] 90638

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים