בתשובה למאור גרינברג, 12/09/02 3:25
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מכיר את הסיפור המפורסם על ברנרד שאו, שגברת כלשהי אמרה לו "בוא נעשה ילד שיהיה לו הראש שלך והגוף שלי", והוא ענה לה "ומה אם חס וחלילה יצא ילד עם הגוף שלי והראש שלך?" זה בעצם גם מה שאני שואל. חוקרי המוח בקופים מציגים את הקוף כמעין יצור פלאי עם פיזיולוגיה של אדם (אחרת הוא לא היה מודל טוב) ופסיכולוגיה של בטטה (אחרת אסור היה לעשות מה שהם עושים לו), אבל מה אם חס וחלילה זה דווקא ההפך? מה אם היכולת שלנו לקרוא ולכתוב ולדבר ולשיר ולפתור משוואות ולגלוש באינטרנט הופכת את מוח האדם למנגנון שונה מהותית ממוח של קוף, אבל דווקא ביכולת שלהם ושלנו לחוש סבל יש עדיין דמיון רב? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
את המקל הזה אוחזים שני היריבים בשני צדדיו, מצד אחד הפיזיולוגיה של בעלי החיים שונה לחלוטין מזו של בני האדם, עד כדי חוסר תועלת מוחלט של הניסויים בבעלי החיים, ומצד שני הפסיכולוגיה של בעלי החיים זהה לחלוטין לזו של בני האדם, עד כדי תחושת סבל ותודעה זהים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמע יא אלמוני, אתה חצי צודק. אי אפשר להתנגד לניסויים בבעלי-חיים ממניעים מדעיים ומוסריים בבת אחת, ומי שטוען לכך עלול ליפול לאותה מלכודת שבה נמצא כבר ציבור הנסיינים ושאר מצדדי השיטה. ההתנגדות שלי, לעומת זאת, היא רק מסיבות מוסריות. שאלת התועלת שיש או אין בניסויים בבעלי-חיים איננה שאלה רלוונטית בעיני (למעשה אני אפילו מניח שיש בהם תועלת כלשהי), וצידו האחד של המקל מספיק לי כדי להציג טיעון בעד זכויות לבעלי-חיים מתחילתו ועד סופו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה, כנראה, הצדיק בסדום, מעט מהמתנגדים מבינים את הסתירה העצמית בעמדותיהם. בכל מקרה, גם בין מצדדי השיטה יש מי שיודע להחזיק את המקל רק מצד אחד (למשל, לטעון לדמיון מספיק על מנת לבצע ניסוי, אבל לא מספיק על מנת לקבל זכויות), ככה שנראה לי שאתה נובח על העץ הלא נכון (על עץ המצדדים, במקום על עץ המחזיקים בשני צדדים, בלי שמות, כמובן). |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |