בתשובה לדודי מזרחי, 28/08/00 1:40
לא שוקו ולא לחמניות 9141
שלום, דודו. איחולי על הכותרת המעניינת.

כמובן שהערכתך נתונה לשיקולים סוביקטיביים, שכן קשה להעריך מה מידת השנאה של אוכלוסיה אחת לאוכלוסיה אחרת, ומאיפה התחילה שנאה זו. אבל השוואתך בין שתי האוכלוסיות היא לא עניינית, מסיבה פשוטה אחת: אוכלוסיה אחת מונה 350 איש, שבאו לחברון מרצונם ובגלל השקפות פוליטיות קיצוניות. האוכלוסיה השניה מונה 160,000 איש, שנולדו וגדלו בעיר ולא באו אליה מרצונם (חברון היא העיר העניה ביותר בגדה המערבית, אם לא מחשיבים את קלקיליה כעיר). לכן, בעוד שאפשר (ואפילו מתבקש) לאפיין את האוכלוסיה הקטנה יותר כקיצונית (היא הרי הגיעה לסיר לחץ זה מבחירתה), קשה לעשות כן עם האוכלוסיה הפלסטינית כולה. ככלל, הערכתי היא כי השנאה אינה כה חזקה בקרב כלל התושבים: להזכירך, חברון היתה העיר השקטה ביותר בגדה בזמן האינתיפאדה, וגם באירועי מאי האחרונים התאפיינה בשקט חריג. בכלל, אני מאמין שתושבי העיר הפלסטינים היו שמחים אילו היהודים, בעודם הולכים בקסבה, היו קונים אצלם דברים עם ממונם הגדול במקום להגיד להם, "רוח מן הון, יא כלב".

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים