בתשובה לנ.מרוד, 03/09/00 18:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
שי כבר הספיק להגיב לפני, וכמעט שבשמי, אבל עוד שני דברים: האחד, אולי, קוצר הרוח לא נגרם כתוצאה מנסיעה מהירה, אלא להיפך, מהזדחלות איטית *בהרבה* ממה שמאפשרים תנאי הדרך, כשירות הכביש והנהג (אפילו זה הלא מאד מיומן), חשבת על זה? והשני, הוא שנהג המעוניין לנהוג במהירות האפשרית, לא רק שאינו חייב להיצמד לרכב הנוסע לפניו (ומעכב אותו), אלא להיפך - עליו להגדיל את המרחק מהרכב שלפניו, ואינני מתייחס בכך להיבט הבטיחותי *החיוני* של שמירת מרחק, אלא להיבט הפרקטי של מהירות הנסיעה. כל עוד אין באפשרותך לעקוף, הרי נסיעתך מוגבלת למהירות הרכב שלפניך, בין אם הוא 10 מטר לפניך (כחצי שניה במהירות 70 קמ"ש), ובין אם הוא 50 מטר לפניך, אבל אם תשמור מרחק גדול, הרי שדה הראיה שלך יהיה פתוח לרווחה - מלבד הפגוש האחורי של הרכב שלפניך, תוכל לראות מה קורה על הכביש - הרחק לפנים, ואז, כאשר הכביש מתפנה תוכל להאיץ (עדיין בנתיב הימני), תוך צמצום המרחק מהרכב שלפניך, ולהתחיל את העקיפה לא במהירות הנסיעה של הרכב הנעקף, אלא הרבה יותר מהר, ובכך לקצר את זמן העקיפה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"אושר זה שאלה של השקפה, ולא של מצב..." למה בדיוק אתה מתכוון כשאתה אומר שאולי קוצר רוחם של נהגים נגרם כתוצאה מהזדחלות איטית בכבישים..? ובנקודה השניה - הרי היא סותרת את הראשונה...! הנהגים בארץ הם פשוט *מ-א-נ-י-א-ק-י-ם*. תן להם 90 קמ"ש והם יחתכו אותך במאה, תן להם 100 והם יחתכו אותך במאה ועשרים, ועוד אחד לשנה הבאה.. הנהגים שחותכים ונדבקים עושים את זה *כי ככה הם*, ולא ממש בגלל שיש דודות שנוהגות לאט - הרי בא תחשוב על זה רגע - עם כל הפירוטכניקה והאקרובטיקה שהם מפגינים על פני 2.5 נתיבים, הם לא ממש מגיעים למחוז חפצם יותר מהר - בסוף אנחנו נפגשים שוב ברמזור, ועם היעלמות האדום הם שוב יוצאים למפגן האווירי שלהם, באופן די פאטתי יש לציין, וגם די מטריד. אז להיות נהג מגעיל זה אופי, ולא דרך להתמודד עם המציאות. פה אי אפשר להאשים אפילו את מע"צ. הנקודה החשובה של המאמר היא לא הגורם הראשי לתאונות בארץ, שאין ספק שהוא האנושי, אלא הבזיון שקוראים לו מע"צ - ולא אחזור על מילות המאמר. רק בקיצור - בהתחשב במניאקים שמסתובבים לנו על הכבישים, אולי לא כדאי להשאיר בורות בעומק של 30 סמ' במשך שבועיים על ציר ראשי ביותר, שנוהגים שמה על 60 קמ"ש מינימום, כמו שקורה ברחוב הרצל בראשלצ למשל... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי שום כונה לנהל איתך ויכוח אישי, אז פעם אחרונה (בשבילי, אתה רשאי לענות...) אושר הוא אכן שאלה של השקפה, אך לפעמים ההשקפה נגזרת מהמצב(להויה אין כל השפעה על ההכרה?)... ולעניננו, קוצר רוח עלול להגרם בגלל שמשהו, או מישהו, שמעכב אותך ומונע ממך להתנהל כרצונך, אפילו אם אתה לא ממהר למטרה מוגדרת (טוב, כתבתי בגוף שני, ויתכן שבמקרה שלך זה לא תופס, אבל בגוף ראשון זה נכון, וגם, על סמך הכרות אישית, גם בכמה מקרים של גוף שלישי). לגבי ההערה שלך, כי הנקודה השניה סותרת את הראשונה: צר לי, אולי לקיתי בבלק אאוט, אבל לא מצאתי את הסתירה.גם אינני מבין מה זה "תן להם" 90 או 100 או מאה ועשרים. מהירות הנסיעה צריכה להתאים לתנאים - ואלו משתנים מכביש לכביש (או מקטע כביש למשנהו), מיום ליום ומשעה לשעה, ואפילו, כן, מרכב לרכב ומנהג לנהג. (הקץ לאוביקטיביות). לגבי הטענה כי הנהגים בארץ הם פשוט *מ-א-נ-י-א-ק-י-ם*, היא קצת פשטנית מדי.נניח שלהוד מאניאקיותו לא איכפת מה יקרה לך בכביש, אבל הוא מסכן גם את עצמו, ויותר מכך - *מכוניתו* עלולה להפגע, לא חראם? כישורי הנהיגה בארץ לוקים בחסר? אכן, - וכאן אנו חוזרים שוב אל "האח הגדול". מורי הנהיגה אינם מלמדים לנהוג. הם מודים בכך בריש גלי - הם מלמדים לעבור "טסט", קרי, לרכוש את רשיון הנהיגה. הדרישות לצורך קבלת רשיון נהיגה, והמטלות הנבחנות ב"טסט", הינן כה בסיסיות, ובשילוב עם מושא הכתבה (להזכירך - הבזיון שקוראים לו מע"צ), מהוים אמצעי ממשלתי למניעת התפוצצות אוכלוסין. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |