בתשובה לגלעד ברזילי, 19/09/02 13:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לטענתו של אמיל דורקהיים, לכידות חברתית היא המניעה את כל החברות ומהווה מסגרת שעל פיה יכולים בני האדם להשתייך לחברה כזו או אחרת. חוסר או עודף של לכידות כזו מתווה את התפתחותה או קיפאונה של החברה. על מנת לאשש את טענתו בנוגע לחשיבות הלכידות החברתית ערך דורקהיים מחקר שבדק אחוזי התאבדות. הטענה הפופולרית שרווחת גם היום היא שהתאבדות נובעת ממניעים פסיכולוגיים הקשורים באישיות המתאבד. דורקהיים ביקש להראות שניתן למצוא הסבר משותף להתאבדות של בני אדם שונים שלהם קווי אישיות שונים. הנתונים שקיבל הראו ששיעור המתאבדים בקרב הפרוטסטנטים גדול מאשר אצל הקתולים ששיעור התאבדות אצלם גדול משיעור המתאבדים בקרב היהודים. זאת, למרות שאנשי הדת בכל הזרמים שוללים את רעיון ההתאבדות מכל וכל. נתונים אחרים הראו שרווקים נוטים להתאבד יותר מאשר נשואים ונשואים נוטים יותר להתאבדות מאשר נשואים עם ילדים. בתקופות של שפל כלכלי היו שיעורי ההתאבדות בעליה ובתקופות מלחמה יורדים. שיעור התאבדויות גבוה יותר בקרב חיילים גרם לדורקהיים להניח כי קיימת "התאבדות אלטרואיסטית" שבה רואה היחיד את חייו שלו כחשובים פחות מאשר קבלת הנורמות של הקבוצה. כך, ניתן להסביר (בקלות יחסית) את התאבדות הכבוד היפנית. ההסבר המכליל שמצא דורקהיים, נמצא ביחס שבין דרגת הלכידות של הקבוצה החברתית שאדם משתייך אליה ובין סיכוייו להתאבד. היחס נוצג כקשר הפוך – ככל שרמת הלכידות החברתית עולה, כך קטן שיעור ההתאבדות ולהפך. אורח החיים הפרוטסטנטי לא מחייב קיום חיים קהילתיים אינטנסיביים ומעורבות בהם ואף מותיר תחומי התנהגות ומחשבה להכרעה אישית ולישועה עצמית ואילו בקרב היהודים, מעורבות הקהילה בחיי הפרט החיפוי ההדדי והפיקוח הקהילתי חזקים. לפיכך, כינה את ההתאבדות בקרב הפרוטסטנטים כ"אגואיסטית". המסקנה שניסח דורקהיים בסופו של דבר היתה שבני אדם חיים במסגרות המכתיבות להם את התנהגותם עד כדי התערבות (מודעת או שלא מודעת) אפילו במותם. החברה מורכבת מתודעה קולקטיבית ומכוחה על הפרט ע"י הכתבת התנהגותו. דורקהיים ראה את המציאות החברתית כתוצר של פעולות הפרטים בחברה וקיומו אינו חיצוני להם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תיאוריות סוציולוגיות זה נחמד. אפילו נהניתי מההסברים. אבל הכשלים הלוגיים שם צועקים לשמיים עד שלא ניתן להתעלם מהם: יהודים שונים מפרוטסטנטים שונים מקתוליים: ההבדל בין חברות אלה אינו רק בלכידות החברתית, הוא אפילו לא רק *חברתי*, אלא כמו בכל מקרה של אוכלוסיות יחסית מבודדות אחת מהשניה (קתולים מתחתנים עם קתולים, פרוטסטנטים עם פרוטסטנטים, יהודים עם יהודים) מתפתחים גם הבדלים גנטיים. ואחרי שנוצרו ההבדלים האלה, איך אפשר להוכיח אם ההבדל בשיעורי ההתאבדות הוא ממקור ביולוגי? תרבותי-חברתי? אבל אפילו מעבר לפערים גנטיים, חברות שונות נבדלות זו מזו בכל כך הרבה אלמנטים נוספים שקשה עד בלתי אפשרי לבודד אחד מהם ולהפיל עליו את האחריות. הפער בשיעור ההתאבדות בין רווקים, נשואים ונשואים עם ילדים צריך לקחת בחשבון כמה עובדות נוספות, כמו המבנה הנפשי השונה מראש (באופן הסתברותי) של אלה שהצליחו / רצו להתחתן בין אלה שבחרו להישאר רווקים או פשוט לא הצליחו למצוא בן זוג. כנ"ל לגבי הבחירה להביא ילדים לעולם. לא מדובר בפיזור אקראי של האוכלוסייה, שהפרט היחיד שמפריד ביניהם הוא החופה או הלידה. מעבר לזה, יש להניח (שוב סטטיסטית) שהלחצים הנפשיים של אנשים נשואים ורווקים הם שונים (למשל ניתן לנחש שרווקים סובלים מפרידה מבן זוג ומאהבות נכזבות לעיתים קרובות יותר), והדבר נכון גם לאנשים עם או בלי ילדים. גם האחריות המוטלת על כתפיהם של אנשים נשואים עם ילדים, נשואים, או רווקים היא שונה. יותר התאבדות אצל חיילים - אולי בגלל שמדובר באנשים צעירים יחסית, רחוקים ממסגרת הגידול הקבועה שלהם (ולכן נמצאים במצב רגיש פסיכולוגית, וללא התמיכה הרגילה), ועם זמינות גבוהה יחסית של אמצעי הרג. מה לזה ולאלטרואיזם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את כמובן צודקת ולכן אני מסייגת את תגובתי בדיעבד. אמיל דורקהיים פעל בסוף המאה ה-19. הזמן והמקום בו חקר כמובן מתאימים לתנאי המחקר הנ"ל ולא בהכרח מתאימים לעולם המודרני. נקודת המוצא שלו היא שקיימת לכידות חברתית שמביאה לפעולות שונות ולא הפעולות הן שיוצרות את הלכידות. עצם היות "חברה" מעיד כבר על קיומה של לכידות בתוכה. אני מניחה שההבדלים הגנטיים נלקחו בחשבון ע"י דורקהיים משום שאחרת לא היה עורך את ההפרדה הזו בין הדתות השונות. הטיעון שאת מעלה בנוגע ליכולות ולמניעים של אותם אנשים ליצור קשר זוגי ולהביא ילדים לעולם יכול להיות מוסבר גם מנקודת מבט ביולוגית של הרצון האנושי לשרוד ולהמשיך להתקיים ע"י הולדה. בנוסף, צריך להתחשב בנקודה שדורקהיים הוא סוציולוג תועלתן ולכן מלכתחילה לא התייחס לגורמים הפסיכולוגיים שהעלית, בדיוק כמו שכל חוקר מכל דיסציפלינה אחרת לא יקח בחשבון את הגורמים מדיסציפלינות שכנות. בנוגע להערתך על התאבדות החיילים, מה בנוגע לאנשי צבא ותיקים שמשרתים שנים בצבא מתוך ראיה אידיאולוגית ולא מתוך חובה חוקית כפי שנהוגה בארץ? גיל השירות שונה, המטרות, הסיבות לשירות וכיו"ב. כפי שציינתי, ההסבר של דורקהיים עונה על שאלת התאבדות הכבוד היפנית. אולי אם היה חוקר היום את התופעה היה מתמקד באנשי עסקים או באנשי הייטק. אפשר להשליך את הדברים לנתונים בהם נתקלתי לא מזמן (ואני אשתדל למצוא אותם ולהעלות אותם לכאן) שגילו אחוזים גבוהים של אוטיזם אצל ילדים בעמק הסיליקון שהוריהם עוסקים במחשבים. הנימוק שהעלו החוקרים נקשר ביכולות החברתיות של ההורים שהביאו אותם לעסוק במקצוע הספציפי הזה. כאשר ישנם משני הצדדים גנים של "חוסר יכולות חברתיות" (בהקצנה כמובן) עלול הדבר להביא, לפי אותם חוקרים למיעוט יכולות חברתיות בצורה מוגברת אצל הילדים. עדיין, נחשבים כל העובדים באותו איזור ובאותו המקצוע לחברה והסממנים המשותפים להם הם שמלכדים אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, רגע - היהודים הם אכן קבוצה מובחנת יחסית מבחינה גנטית (לפחות יהודים אשכנזים). מכאן ועד להסיק על תכונות אופי מסוימות (הגניוס היהודי?) הדרך ארוכה, אבל לפחות קיימת. אבל הנצרות היא דת מיסיונרית שאינה מבוססת על מוצא אתני מקורי של האדם, ושם ודאי שאי אפשר לאבחן בידול גנטי. גם אם תמצאי כזה לאורך דור או שניים בקהילה מסוימת, אין בכך כדי לפתח באותו זמן "גן התאבדות" כלשהו. אולי את רוצה לומר שגנים רצסיביים כלשהם באים לידי ביטוי כשנוצר זיווג של נוצרי/נוצרי? גם כאן, כיוון שנוצרי מסקוטלנד יכול להתחתן עם נוצרייה מקנדה (משמע, הם לא מקבוצה דומה מבחינה גנטית), הסיכויים מזעריים שלשניהם היה מלכתחילה אותו "גן התאבדות רצסיבי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא על איזה קבוצת נוצרים נערך המחקר (האם נוצרים מתוחמים לאזור מסוים או לא). מכל מקום ההסבר הגנטי הוא רק חלק אחד. הטענה הנוספת היתה שלכידות חברתית היא לא המרכיב החברתי-תרבותי היחיד המבדיל בין החברות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא צריך להגזים - יש אולי 10 , מקסימום 20, מקומות בעולם כולו שבהם מתגוררת קהילה *נוצרית* שתהיה מובחנת כל כך מבחינה גנטית, שתוכלי למצוא בה מאפיינים גנטיים שכאלה. דורקהיים נשען על סטטיסטיקות קיימות שמטבען מחולקות לפי מדינות, ולא על אזורים גיאוגרפיים או על חלוקה אתנית-היסטורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הראת כשלים לוגים. במקסימום הבאת משתנים נוספים שיכולים להיות 'משתנים מפריעים'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין בכוונתי להמעיט מחשיבות מחקריו של דורקהיים, אבל על המחקר הספציפי הזה נמתחה ביקורת רבה, בעיקר מבחינת המתודולוגיה של איסוף הנתונים. דורקהיים הסתמך באופן בלעדי על נתונים רשמיים של המדינות שחקר, מה שיוצר עיוותים. לדוגמא - יהודים ידווחו על מעט מקרי התאבדות משום שהדת היהודית מתכחשת להתאבדויות - מי שהתאבד צריך להקבר מחוץ לגדר, ולכן כל מעשה התאבדות עובר ''יפוי'' בדרך לקבר, ו''מסתבר'' שמדובר היה בתאונה, או שהוא התחרט רגע לפני שפגע ברצפה, או משהו כזה. גם צה''ל, אגב, מעדיף במקרים מסוימים לדבר על תאונות ולא על התאבדויות, כך שנתונים שכאלו תמיד יהיו בעייתיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין המעניין במחקרים של דירקהיים על ההתאבדות הוא מה שהוא נהג לכנות: social fact מבחינתו התאבדות היא עובדה חברתית. אפשר לנסות לחקור כל מקרה התאבדות בנפרד, ואפשר גם להתייחס אל זה ממעוף הציפור ולדבר על ההתאבדות כעל עובדה חברתית, כך שאם לדוגמא אנחנו יודעים שיש שיעור מתאבדים שונה בין עונה לעונה (עונות השנה) אז אנחנו יודעים שבעונה מסויימת מישהו - יחד עם עוד כמה - צריכים למלא את הפונקציה הזאת.ריימונד פירת שחקר את הטיקופיה (אי פולינזי קטן) טען שדירקהיים לא ערך הבחנה בין התאבדות לבין ניסיון התאבדות. כיוון שגם לניסיון ההתאבדות יש תפקיד בכל המערכת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |