בתשובה לעמית מנדלסון, 30/09/02 10:23
הפרספקטיבה של הנצח 94966
זה די משעשע (במובן העצוב של המלה). כדור הארץ מתאמץ מי-יודע-כמה עשרות מליוני שנים לייצר מאגרים קטנים של נפט, מצמיח לו מין אנושי לתפארת, ואז הם באים ובגמיעה אחת (פחות ממאה שנים) מחסלים את הכל.

ב) שמתי לב לא רק שאתה חושב שזה הסיכוי הטוב ביותר, אלא אפילו קצת רוצה בכך. (באמת?)

לעניין, זה מאד משנה אם המאגרים יספיקו לארבעים שנה או למאה שנה. אפילו אנשים-שאינם-פוליטיקאים לא מנסים לתכנן למאה שנה (כי כולם מקווים בסתר ליבם שאיזו המצאה חדשה תפתור את כל הבעיות); ארבעים שנה זה כבר סיפור אחר - את המחסור יתחילו להרגיש בעוד 20-30 שנה, ורובנו מתכננים להיות אז בסביבה.
הפרספקטיבה של הנצח 95054
פוליטיקאים חושבים רק 4-5 שנים קדימה, מקסימום 8-10 שנה, אם הם בתחילת דרכם.

איזה כיף, למשל, לפתוח ברז בישראל ולדעת שהמים מותפלים. חבל שאי אפשר לעשות את זה. למה? 4 שנים קדימה.
הפרספקטיבה של הנצח 95079
כמה נכון.
בשנת 1991 החל "הארץ" לפרסם עמוד שלם על איכות הסביבה (שנעלם בינתיים). זו היתה שנת בצורת קשה - שרק 2000 עברה אותה - ואחת הכתבות הראשונות עסקה במשבר המים בישראל. לפי אותה כתבה, בשנת 2001 (10 שנים קדימה) היו כל מי השתייה בישראל אמורים להיות מותפלים. כרגע נראה שגם בשנת 2010 זה לא יתרחש...
וזו כנראה גם הסיבה שהרכבת המהירה לירושלים, פרוייקט רב שנים, מקודם עתה בשיטת הסלאמי: תחילה לנתב"ג (בסלילה מתקדמת), משם למודיעין (מכרזים ראשוניים הוצאו השנה) ואח"כ - אי"ה - ממודיעין לירושלים, וכל הסיפור ייקח לפחות עוד 10 שנים במקרה הטוב.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים