בתשובה לל.ב.פ., תל אביב, 02/10/02 0:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה בשביל מי שרוצה לקרוא את הסיפור המצויין הזה. עם כל הסאב טקסט, קארבר מצטיין במיוחד בטקסט עצמו, בדרך שלו להציג מערכות יחסים מנוכרות בין דמויות, והתפתחות רגשית. זה גם מה שקורה כאן, לדעתי. כאשר המספר לומד לחבב את העיוור (שהניכור כלפיו צועק לשמיים בהתחלה, כשהוא לא מסוגל להביע שום אמפתיה על אובדן האישה, אפילו לא לתת לעיוור שם), ובמקום לפחוד ממנו (מהעיוורון, ממערכת היחסים החמה בין העיוור לאשתו שלו), הוא מצליח לעבור תהליך של התפתחות רגשית, לחבב את העיוור ולהשלים באמצעותו חסכים רגשיים. אגב, גם אנשי "לדפוק את הראש בקיר" עשויים למצוא בסיפור עניין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מחזיק בעמדה שכל ניסיון לפרש יצירת ספרות הוא בסופו של דבר ניסיון של הפרשן לפרש את עצמו ומה הוא מבין מהיצירה הזאת ולא ניסיון אמיתי לחדו לנבכי המחבר שהוא ניסיון שכמעט נועד לכישלון. לעניות דעתי רוב המרצים והחוקרים היום של ספרות בדומה ליהושע עוסקים בפרשנות סוביקטיבית משלהם שאפםשר להסכים לה ואפשר להתנגד לה ורק מעטים מאוד מהם כמו נורית גוברין ואבנר הולצמןוהילל ברזל עוסקים בחקר אוביקטיבי של תולדות הספרות . אני מוצא תופעה זאת כמצערת ביותר . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל עוד הפירוש קשור לטקסט ולא מאולץ, וכל עוד יש הבנה שזה לא הפירוש האפשרי היחיד, זה נראה לי בסדר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |