בתשובה לערן בילינסקי, 02/10/02 21:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכל הנוגע לילד הפרטי שלהם, להורים מסורות הסמכות עם האחריות. הם לא בהכרח "מבינים יותר טוב", אבל מכיוון שהם חיים עם התוצאות, חזקה עליהם שהם לפחות מתאמצים יותר לקבל החלטות נכונות (זה לא אומר שכולם עושים את זה; זה כן אומר שאתה לא יכול לבוא ולהחליט במקומם). כמובן שכל הורה יכול לאבד את חזקת-האחריות שלו, אם יתאמץ מספיק להוכיח שהוא אינו ראוי לה, ויש לזה מנגנונים בחוק. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ולכן, אני לא מתכוונת לעשות ניסויים, או מלחמות או לחנך את היפו הקטנה1 לפי "דברים עקרוניים". יכול להיות שבאופן עקרוני אין הבדל בין מישהו שמעשן ברחוב לבין מישהו שמסתובב בלבוש אדם באותו הרחוב בדיוק. באופן מעשי- החברה מסתכלת באופן שונה על שני האנשים האלו. באופן מעשי, אני אולי לא יכולה להסביר למה, אבל אני מעדיפה את הראשון על פני השני.2 נורמות חברתיות. אין מה לעשות. מהפכות לא צריך לעשות על הגב של ילדים. היפוטטים או לא. 1 המלאכית הקטנה כבר ישנה לילה שלם. הידעתם? 2 למרות שבמישור העקרוני, הערום לא פוגע באף אחד. המעשן לעומת זאת מזהם את הראות שלי אם אני אהיה מספיק קרובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני להבדיל מאמין שאם הייתי מעדיף להסתיר מילדי דבר מה הרי שהייתי מעדיף להסתיר את העישון הפוגע פיזית בילד. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |