בתשובה לדפנע, 20/09/00 14:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עד כמה שידיעתי המשפטית מגעת, יש הבדל אדיר בין המקרה של וייצמן לזה של דרעי: מר סרוסי נתן לוייצמן סכומי כסף אדירים אבל המשטרה לא הצליחה למצוא טובות הנאה שניתנו במסגרת תפקידו של וייצמן בשירות הציבורי למר סרוסי, דהיינו, התשלום הכספי היה בבחינת 'שלח לחמך על פני המים' לכאורה. כמובן שזה פסול ואסור מבחינה חוקית אך יש הבדל בין מקרה זה לבין מקרה של שוחד. דרעי קיבל כספים מקבלנים ובעלי ממון על מנת שיעשה בשבילם דברים במסגרת תפקידו בשירות הציבורי, דהיינו שוחד שזוהי עברה חמורה ביותר שיש להעניש עליה בחומרה. כל הקבלה משפטית בין המקרה של וייצמן למקרה של דרעי היא פסולה ומופרכת מיסודה. הפרקליטות היתה אכן מעמידה לדין את וייצמן אם לא היתה מושגת הסכמה בינו לבין היוע"מ ושר המשפטים. עקב התפטרותו של וייצמן ועקב גילו המתקדם, וחוסר האפשרות להשיג ראיות לא הוגש נגדו כתב אישום. אם אנשי ש"ס כל כך רוצים שוויצמן יגרר לבית המשפט בבחינת 'ייקוב הדין את ההר' ניתן בהחלט להחיל את הכלל הזה על מר עובדיה יוסף שמסרב לבוא להחקר במשטרה על פרשה אחרת. ליוע"מ ולפרקליטות יש שיקול דעת המוקנה להם על פי חוק. שיקול הדעת הזה הנחה אותם שלא להביא למשפט את וייצמן מחד גיסא ומאידך גיסא, לא לגרור את מר יוסף אל חדרי החקירות של המשטרה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר בר זיק הנכבד, בכל מדינת חוק ריבונית ומסודרת מחוייבים היו אנשי ציבור כמר וייצמן וכמר יוסף לתת דין וחשבון מלא על סך מעשיהם העשויים לעניין את החוק - וזאת ללא כל 'שיקול דעת' מלאכותי מצידו של יועץ משפטי זה או אחר. מבחינה זו ומבחינות אחרות יש מן הצדק המאוד מסויים בטענותיו ומענותיו של המגיב אסף דרעי בעניינו של מר וייצמן - אך דא עקא בחר מגיב זריז ומוכשר זה שלא להתייחס באובייקטיביות, הדרושה מבחינת החוק, כלפי אנשי שלומו. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה פרטיקולריזם עדתי שכזה, בין אם המעוניינים בכך הינם אנשי דרעי-יוסף, הרוצים להרים את קרן הגאווה הספרדית, ובין אם אלו אנשי האליטות הישנות הרוצות לתמוך ב'מלח הארץ' וייצמן. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנוהג וגם החוק במדינת ישראל קובע שמקרה שמדובר בנושאי תפקידים רשמיים, היוה"מ אמור לתת חוות דעתו לפרקליטות והיא אמורה להתחשב בחוות דעת זו (איני בטוח בנוגע לנוסח החוק האמיתי). זהו החוק במדינה שלנו, וכל נסיון להציג את מקרה וייצמן כ'בחישה אפלה' או כתחמון פוליטי היא פסולה מעיקרה ונובעת מחוסר הבנה, לא בכל מקרה צריך הדין לקוב את ההר ויש להתחשב בשיקולים אחרים. אנסה להסביר את שיקולי הפרקליטות והיוה"מ. המקרה של סרוסי וויצמן פסול מבחינה מוסרית, אין ספק, ואינו חוקי לכאורה. אך יש קושי רב להוכיח פשע שנעשה כאן, וקושי רב עוד יותר לנצח במשפט שכזה. כיוון שלא נעשתה עבירה של שוחד (דהיינו מתן הכסף לוייצמן על מנת שיעשה דבר מה) או עברה על חוק התנות (וייצמן לא קיבל את הכסף במסגרת תפקידו). ובכל מקרה, וייצמן אדם זקן וחולה בסוף דרכו הציבורית, כיוון שאדם שעבר עבירות אלו לכאורה פסול מלהחזיק במשרה ציבורית כלשהי, העמידו בפניו ברירה: לפרוש לאלתר מתפקידו או להשאר בתפקידו ולהיות מואשם. וייצמן בחר את הבחירה הנבונה. לאחר שהודח מתפקידו, אין שום טעם לפתוח בהליך מורכב ארוך ויקר לבירור האשמה (אם אכן קיימת כזו). ושוב אני טוען וחוזר שאין להקביל כלל וכלל את מקרה דרעי למקרה וייצמן. העברות שונות. ובנוגע לאנ"ש, יש לציין שהיוה"מ הוא חובש כיפה, ימני בדעותיו הפוליטיות. גם הפרקליטות היא מגוונת הן בדעות והן במוצא. לטעון ששחרור וייצמן נובע כתוצאה מאפלייה גזעית הוא שקר במקרה הטוב והטעייה במקרה הרע. הערה קטנה בנוגע לספרדים: אני יכול להעיד בבטחון מלא שאיני יודע מה קשר ש"ס לספרדים, ספרדים הם מי שדוברים ספניולית, לא יהודי המזרח וצפון אפריקה. ההתיימרות של ש"ס לייצג את הספרדים מקוממת אותי, כיוון שהם מנסים לשייך אותי (אני ס"ט, במקור בולגרי) למחנה שלהם, בכוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דבריך לוקים במספר טעויות בסיסיות, אשר אינן זניחות דווקא, אלא מהותיות ביותר והעמדתן על דיוקן, משמיטה את הבסיס מתחת לדבריך והופכת את כל התמונה: פרשת ויצמן-סרוסי, פרט להיותה פשיטת-רגל מוסרית, הינה שרשרת עבירות רצופה שרישומן אחת לאחת ישווה את הרישום-הפלילי של ויצמן לזה של אחרון האסירים. שורש הטעות היא חוסר-ההבחנה הרווחת (גם בתגובתך, למרבה הצער) בין ההגדרה המילונית למילה "שוחד" לבין הגדרתה החוקית. אם כן, כדי להעמיד דברים על דיוקם, אחת ולתמיד: כדי להאשים ולהרשיע אדם בלקיחת שוחד, אין כל צורך להוכיח שנתן או אפילו שהתכוון לתת דבר-מה תמורת השוחד. זה הכלל - לקחת משהו - זה שוחד. חד וחלק. לא למותר לציין גם כי במקרה ויצמן לא היתה המדינה נזקקת לגדודי החוקרים אמיצי-הלב של משטרת ישראל, אף לא למשלחות נכבדות לאנגליה או ארה"ב. העיתונאי יואב יצחק פרש לפניה את כל מסכת האירועים, כולל דוקומנטציה מפורטת. כל מה שהיה צריך לעשות, אם היו רוצים לעשות דין צדק, זה לסדר הכל יפה בקלסר, לשים חוצצים ולהגיש כתב-אישום. אבל לא רצו לעשות צדק. העדיפו את מידת הרחמים. זה בסדר מבחינתי, אני חסיד גדול של מידת הרחמים ואינני סבור שהדין צריך ליקוב את ההר בכל מקרה ומקרה. כנראה ששמרו הרבה רחמים בצד בשביל עייזר, כך שכמו בשיר הילדים הידוע, בשביל אריה לא נשאר. לא שזה בכוונה, חס וחלילה, כמו שזה לא בכוונה שכל הפרנקים נחתו בעיירות-פיתוח, וכמו שזה לא בכוונה שהם מאכלסים 80 אחוז מתפוסת בתי-הסוהר במדינה. לא בכוונה. קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה השגות: שיקול דעתו של יועץ משפטי חכם ונבון הוא מרכיב מרכזי בקבלת ההחלטה הגורלית האם להעמיד אדם לדין אם לאו. לא ניתן לוותר עליו. אל נא תמהר לפטרו במשיכת מקלדת מזלזלת. החוק היבש, אלכסנדר, הוא יבש מדי. מה אם מישהו ביצע גניבה קטנה ולאחר שנה נתפס, אך הוא חולה בסרטן המוח? החוק היבש אינו עונה על כך. שיקול-דעת ראוי - כן. אל נא תמהר גם לקבוע כי אנשי ש"ס הם "אנשי שלומי". אינני נמנה על קהל מצביעיהם ותומכיהם ואם לא יקרה משהו דרסטי (אם לא ירצה השם?...) גם לא אמנה בעתיד. בכל תגובותיי בנושא טרחתי להסביר כי אני רודף ומבקש אכיפת דין שווה לכל נפש במדינה בה אני חי. אני משוכנע שבפרשת דרעי זה לא היה המקרה. לא צריך מחזור בשביל להיות פמיניסט וגם לא כיפה וזקן בשביל לרצות דין צדק לכל. אינני יכול להסכים גם עם ה"שורה התחתונה" של דבריך. ויצמן, עם כל חוסר הסימפטיה שלי אליו, יצא פטור בצדק - הוא פשוט זקן וסנילי מדי. גם עובדיה לא צריך לעמוד לדין, לא כי הוא זקן אלא כי גם למי שלא חבר מרכז מר"צ מגיע חופש דיבור. גם אם אין לו דברים נחמדים להגיד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |