בתשובה לתומר ליכטש, 10/10/02 17:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מוזר שאתה רואה בשורות הללו משחק בן-דוידי טיפוסי. באיזה שירים בן-דוידיים ראית משחק בסובב ומסובב? (אולי שכחתי? תזכיר לי...) אני, לעומתך, כשקראתי את השיר לראשונה ראיתי את השורות הללו כפרודיה מעצבנת בליכטשיותה עליך... היזכר, למשל, בשורותיך הבאות: אֲנִי לֹא יָכוֹל לוֹמַר לְךָ (וְלֹא רַק מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה מֵת) שֶׁהוּא הָיָה יָכוֹל לְהַקְפִּיץ קְצִיצוֹת מוֹנוֹטוֹנִיּוֹת שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס בְּאֶחָד מִן הַמְּקוֹמוֹת בַּגְּלוֹבּוּס שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם סְנִיף שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס לְבַד מִסֶּקְטוֹר אֵף-1 בְּאֵזוֹר הַפִּקּוּד הַצְּבָאִי שֶׁל חַנָקָלֶה (שֶׁאֵין בּוֹ סְנִיף שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס) כְּשֶׁחִפֵּשׂ אֶת הַפָּרָה שֶׁלוֹ בְּאֵזוֹר גְּרוֹזְנִי, וְלֹא בִּשְׁבִיל לְטַגֵּן אוֹתָהּ לְמַעַן הַלָּקוֹחוֹת שֶׁל מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס. אֲבָל אוֹמְזֶ'ב מֵעוֹלָם לֹא עָבַד בְּמֶקְ'דּוֹנַלְדְּס. וְאֶתְפַּלֵּא אִם אֵי פַּעַם אָכַל בְּמֶקְ'דּוֹנַלְדְּס. וְאוֹמְזֶ'ב לֹא יָדַע בִּכְלָל מַזֶּה מֶקְ'דּוֹנַלְדְּס. הוּא פֻּזָּר בְּסֶקְטוֹר אֵף-1 וְאֶת הַפָּרָה שֶׁלּוֹ אָכְלָה הַיְּחִידָה הָרוּסִית שֶׁחִשְׁמְלָה אֶת אוֹדִיגוֹב (הַמֵּת) בְּקָרוֹן וְיָרְתָה בּוֹ. (מתוך "אני אוהב אותך אנה פוליטקובסקיה", http://www.anonymous-fish.com/issue11/page3.html) האם הן לא מפתות אותך לראות את השורות הבן-דוידיות שבהן עסקינן דווקא כשורות כמו-ליכטשיות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם כי בעקבות הערתך חשבתי על המושג הזה, בן-דוידי טיפוסי, והבנתי שהגזמתי מעט. אולי התכוונתי לומר שהמשחק הזה מתאים לעודד ולשירתו כפי שאני מכיר אותו ואותה, והזכיר לי מאוד את הנימה ברגעי ה"יום טוביותרלמות בו - אבל מוטב להשאר אופטימי". בכל מקרה, אינני חושב שזו פרודיה על סגנוני, לא ולא. אנה פוליטקובסקאיא (כך, אגב, השם אמור להכתב; אני שוקל לשנות זאת) הופך את היוצרות אך מתקדם בקו אחד, ישר, מלמעלה למטה (מדבר אל המת ומגלה שהמת מת, מדבר על מק'דולנדס ואז מגלה שמושג המק'דונלדס זר לחלוטין לאומז'ב אומלט, למשל) תוך נסיון לכפות פרופרוציה על הקורא, לגרום לו להבין את האבסורד ולתקן את תובנותיו - אין מק'דונלדס, אין חיים וכו'. בעוד שאצל עודד הנסיון הזה הוא פרודי במובהק, ואינו מנסה להפיק פרופורציה דרך פירוקו של אבסורד או הליכה מצד אל צד דרך חקר, אלא מנסה לאבסרד, אם לומר זאת כך, את המציאות. הדרום הופך צפון מפני שהצפון מדרים אותו. והצפון - הוצפן לפי הדרום מלכתחילה. הרעיון הוא ליצור מעין קואן או כל חידה בלתי-פתירה שהיא פרודית במובהק, אולי פרודיה על סגנונות ארכניים כשלי או כשל סיון בסקין, אך אינני חושב שפרודיה זו נוגעת במה שניסיתי לעשות באנה פוליטקובסקאיא, אלא עוסקת בעיקר בארכנות לשם ארכנות. מלה נוספת - אם שורות אלה הן באמת נסיון פארודי, אזי הנסיון כשל כשלון חרוץ, שכן בעיני יש להן ערך מעבר לפרודי ואף יש בהן אסטתיקה שירית מעניינת וייחודית, אם לא ברעיון המובא דרכן אז באופן בו הן הושמו יחדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דמיינו שאתם ד. קננגיסר היושב בביתו וקורא את הטקסט הנ"ל :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אישי, ואולי סתם נמהר מצידי. אבל אותי זה 1 הצחיק. 1 אין לינק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי אני טועה בהבנת התגובה שלך, אבל נדמה לי שעוזי ו. כבר אמר למישהו בזמן האחרון שאם אין לך משהו ענייני להגיד על משהו וזה לא מעניין אותך או אתה לא מבין מה רוצים מחייך, אז לך תקרא משהו אחר ואל תפריע, תשתוק (בייחוד אם הפה שלך מלא מרק עוף). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה מונע ממך להשתמש בעצה הטובה הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי שלא יווצר הרושם (הבלתי מדויק) שאני מסתובב באתר ומשתיק אנשים, מדובר בהערה1 בת חודש על תגובה שבאמת לא היה לעניין. נדמה לי שכאן ברקת רומזת לאנלוגיה שבין תומר:הדג לבין דובי:האייל, ולדיון שכלל ציטוטים מיצירות של תומר עצמו. לפרשנות מדויקת יותר, אני מעביר את המיקרופון לברקת ומרק העוף (שאולי ירצו להשתמש בו, ואולי לא). 1 תגובה 91843 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה צודק, אבל: א. הסיר עדיין על האש (אבל מפיץ ניחוח נפלא). ב. יצאה לי הערה משועשעת, בלי כוונות רעות, ומסתבר שיש החושבים שהיא אומללה. אני לא מתכוונת להגן עליה ברמות כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''משועשעת'' - יש אנשים אלרגים לעצם הרעיון הזה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |