בתשובה ליהונתן אורן, 13/10/02 0:35
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואם הוא לא ימצא? ואם מחר ילדיך ייאלצו לחפש בית-ספר חדש או שאתה תצטרך למצוא "מספיק אנשים להקים איתם" בית-ספר, כי הציבור במקום מגוריך יחליט שאין מקום לעוות את נפשותיהם הרכות של ילדיו בחשיפתם לילדיו של מישהו שכותב באייל? ומה בקשר לזכותו של המאושפז בביה"ח הקרוב אליך לא להיות באותו חדר עם אנשים ששם המשפחה שלהם הוא שם של עץ? מצא לך מספיק אנשים, ובנה לך בית חולים משלך. רק אל תחשוב אפילו לנסוע לשם באותו כביש שבו אני נוסע, אני לא מוכן לחלוק את הכביש שלי עם מישהו שקרא את מור. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא בוחר להיות קתולי, ואין כומר בגבעת-שמואל? נדמה לי שאתה שאלת בדיון אחר (אם לא אני מתנצל) מה הזכויות הבסיסיות שאנחנו בוחרים להעניק לבני-אדם. המדינה לוקחת על עצמה תפקידים מסויימים. חינוך, תחבורה וכולי. היא מוכנה גם לעזור, מטעמים פרגמטיים ובאופן מוגבל, לקהילות וולונטריות. זה לא אומר שצריך להתערב בכל פעילות קהילתית, או לדחוף את בג"ץ לכל פעילות כזאת. דווקא במדינה דמוקרטית יש מקום ליוזמות אזרחיות בלא התערבות השלטונות. אני נשמע אולי נחרץ מדי. בכלל לא ברור לי איפה צריך לעבור הקו בין התערבות המדינה לניהול קהילתי. (אבל די ברור לי שלא כאן). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך לגבי מהות הויכוח שלנו: איפה צריך הקו לעבור, וחולק עליך בשאר: לי ברור שכאן עברו על הקו הזה. ומה אם הקהילה הוולונטרית תסרב לאפשר לאתיופים להתפלל איתה? או לספרדים? לאשכנזים? עברו את הקו שלך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לדוגמאות הקיצוניות שאתה מציג, נדמה לי שהמדינה כבר אמרה את דברה. יש חוק נגד גזענות ואפליה על רקע עדתי, והוא חל לא רק על מוסדות מסובסדים, אלא אפילו על עסקים פרטיים. אני יכול לא לקבל אותך לעבודה מהמון סיבות שאתה יכול להסכים אתם או לא (אפילו כי אתה לא מוצא-חן בעיניי), אבל לא אוכל לעשות אותו מעשה בגלל שאתה אתיופי. המדינה אומרת שכאן היא שמה את הקווים האדומים שלה. אני לא רואה במה זה שונה מחוק שלא מאפשר, למשל, להקריב ילדים למולך. חוק כזה מפריע לחופש הפולחן הדתי, אבל לכל חברה יש קווים אדומים. להבנתי, אנחנו מדברים על הנורמות הרצויות ולא על מקרים של קווים כאלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, אמרה. אם הבנתי נכון, אתה לא מערער על ההתערבות של המדינה באופן שציינת (גם אני לא), אבל אפליה על רקע לא לא עדתי אלא פוליטי-חברתי קבילה בעיניך. בעיני היא לגיטימית, בנסיבות מסוימות, בארגונים פרטיים לגמרי (''העמותה להפסקת ניסויים בבע''ח'' רשאית להתנגד להצטרפותו של בעל חוות מזור לשורותיה, נניח) אבל אם העמותה הזאת תקבל סיוע מכספי ציבור לדעתי היא מאבדת את זכויות הסלקציה האלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קיבוץ כפר גויאבה (המקבל סיוע מכספי ציבור) רשאי לדחות את בקשתו של יו"ר הקשת הדמוקרטית החברתית להצטרף אליו כחבר? האם התנחלות קרני ראמים ז' (כנ"ל) חייבת לקבל אליה את מזכ"ל שלום עכשיו? האם בקבלת סיוע מכספי ציבור, לדעתך הם מאבדים את זכויות הסלקציה האלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. כלומר, כן, מאבדים. אינני אומר שכל קיבוץ או ישוב קהילתי חייב לקבל כל חבר, מותר להם לשמור על הצביון החברתי שנראה להם, אבל זה חייב להיות על בסיס ענייני. "ענייני" קשור לסוג הארגון. כשמדובר על צורת התיישבות, אורח החיים ביישוב הוא ממין העיניין. בישוב קהילתי אני מקבל סלקציה חברתית מאחר והפן החברתי הוא מאבני היסוד של הארגון, אבל אם הייתי צריך לעבור ועדת קבלה כדי לקנות דירה בת"א לא הייתי חושב שזה לגיטימי (וגם הייתי, כנראה, חסר בית). כשמדובר בבית כנסת, הרגלי תפילה, קודי לבוש ושאר מנהגים דתיים שאיני בקיא בהם הם ממין העניין, מקובלות חברתית ודעות פוליטיות לא. אמר מי שאמר כאן שבית כנסת אינו רק בית תפילה אלא מעין מועדון חברתי, ואולי הוא צודק, אבל את הכספים שלי הוא מקבל כבית תפילה ולא כמועדון, ולכן עליו להעניק לי את השרות הזה שהוא סיבת קיומו (אם לדייק: הסיבה הפוליטית לקיומו) אפילו אם אני לא בן אדם נחמד. שאלוהים יתעלם מהתפילות שלי אם הוא רוצה, הוא לפחות לא מסובסד על ידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבת, יש קריטריון ''ענייני'' ו''לא ענייני''. סיווג הקריטריונים הוא עניין ערכי, ואנחנו לפעמים מחמיצים את זה כי הליברליות טבועה עמוק בשיח שלנו. נראה לי שבבסיס המחלוקת בינינו היכן עובר הקו נמצאת שאלה יותר עקרונית, והיא מה מטרת המדינה. אני אכניס מילים לפיך, ואומר שבדברים שלך יש הנחה סמויה שמטרת המדינה היא לדאוג לעשיית צדק, דבר שמתבטא באופן מעשי בהתערבות המדינה ביחסים החברתיים והקהילתיים, ובכפיית ערכים עליהם. אני רואה את הדברים באופן אחר. אני חושש מטוטליטריות של ליברליזם, עד כמה שהמושג נשמע מופרך, ואני מעוניין שהמדינה לא תכפה ערכים על קהילות. דבר זה לא מחייב שהם לא יוכלו ליהנות באופן שוויוני ממשאבי המדינה. לכן, אני שואף שהשוויון יתבטא בהקצאה הכלכלית ויתרחק מניסיונות לקבוע לקהילות את אופיין לפי ערכים ליברליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאפשר להסכים עם הסיכום שלך, בערך. אפשר לתהות קצת על משמעות המושג ''קהילה'' והאם הוא ישים, למשל, לבית הספר של ילדיך, או אם אפליה עדתית מותרת בעיניך, אבל נראה לי שמיצינו את עיקרי הדברים ואפשר לסיים כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קורה אם אתה לא מוצא חן בעיניי משום שאתה אתיופי? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |