בתשובה לי. האשק, 15/10/02 21:25
קווים לדמותו של הנאצי הטיפוסי 99033
יש לנו מקרה מבחן: טבח כפר קאסם ב-‏1956, המעשה הזוועתי ביותר בתולדות צה"ל.
מחלקה בפיקודו של סגן פירשה פקודה עמומה ומעורפלת של
מפקדת הגדוד פירוש רצחני, ואכן ביצעה רצח נתעב של לא-לוחמים. אכן: מקרה של צייתנות אטומה ועיוורון מוסרי. אבל יש לנו גם קבוצת ביקורת: שתי המחלקות האחרות באותה
פלוגה ושתי הפלוגות האחרות (שש מחלקות) של אותו
הגדוד פירשו אותה פקודה ברוח צבאית-חיילית אנושית,
וביצעה את פקודת העוצר תוך הקפדה על כך שאיש לא ייפגע (פרט למקרה אחד שהיה למעשה תאונה).
בלי אפולוגטיקה וצדקנות: בתוך מרחב הפעולה, ההכרעה, השיקול המוסרי והאחריות האישית שיצר מצב המלחמה
הקיצוני היה היחס 8:1 בין כישלון מוסרי מחפיר לבין הכרעה מוסרית נכונה.
מותר לשער שגם כמה תכונות יהודיות-ישראליות הנחשבות טיפוסיות מילאו כאן תפקיד: רגישות יהודית למצב הקורבן, האינסטינקט
האינדיווידואליסטי היהודי והישראלי, היוזמה האישית והראש הגדול (הקשורים ביכולת האילתור). וכמובן ההקשר הכללי של מערכת צבאית-פוליטית המחוייבת רשמית לערכים שאיפשרו אחריות מוסרית זאת, להבדיל ממערכת (הגרמנית למשל) שעודדה רשמית אכזריות ורצחנות.
יש לנו סיבות טובות לביקורת עצמית; אין סיבות טובות לשינאה עצמית.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים