בתשובה לגלעד דנבום, 16/10/02 16:12
זכרונות זכרונות 99209
טלי • בתשובה לגלעד דנבום יום ד', 16/10/2002, 16:26
פעם פעם גם אנחנו היינו משחקים ברידג' (אמא-אבא-אחי הגדול-אני). וזה נורא לומר כמה מעט אני זוכרת מהמשחק, אחרי השעות הרבות שהשקעתי בו.

מה שאני כן זוכרת זה את הפער הניכר שבין התורה שבכתב לתורה שבע"פ (שגם היא כתובה). זאת אומרת:
יש את כללי המשחק מסוג מותר-אסור (כמו המהלכים בשח), אבל המשחק הוא של זוג נגד זוג, ואחד הכללים קובע שאסור להראות לבן הזוג את הקלפים שלך.
אז המציאו משמעות נסתרת לכל דבר שתגיד, ששחקן מנוסה יכול להבין ממנה מה באמת הקלפים שאתה מחזיק.
מכיוון שהזוגות הם קבועים בדרך כלל, שחקנים גם מפתחים לעצמם תורה שבעל פה שבעל פה, שהיא סדרת הכרזות שיגלו לבן זוגם הספציפי (אבל לא לכל מי שמכיר את התורה שבעל פה) מידע נוסף על הקלפים שהם מחזיקים.

אני חושבת שזה חלק ממקור הדרמות.

בנוסף, ספרים שלמים נכתבו על טכניקות זכיה טובות, ושחקנים בד"כ בוחרים מראש על מה ללכת. אבל כאן נכנס הסגנון האישי, וכשיש לך קלפים טובים, גם אם בן הזוג שלך עושה שמיניות באוויר להראות לך שהקלפים שלו על הפנים, לפעמים הפיתוי גדול מידי. והנה מקור דרמות נוסף.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות