 |
כן? אני חושב שהדגמתי בתגובה הקודמת שאנשים הם סך-הכל די פלגמטיים כאשר צריך לעשות משהו באמת. המקרים של "מהפכה עממית" אמיתית הם נדירים מאד. לעומתם, מי שכן מנסה לעשות משהו כדי לשנות את המציאות הם הפוליטיקאים. הבחירה הישירה למשל הייתה אינטרס גם של ביבי וגם של ברק כיוון שהם רטוריקנים גדולים שלמדו מהתרבות האמריקאית כיצד להתבטא. בפועל לשניהם היו ויש מתנגדים רבים במפלגות האם שלהם אבל על ידי הרטוריקה הם מצליחים לגרור את ההמונים אחריהם, אפילו לרעיון (שבעיני אחדים הוא טיפשי, ובעיני אחרים הוא מבריק) כמו "בחירה ישירה". ברור לי גם שהם הבינו מראש שאופצייה שכזו תחזק את ראש הממשלה אבל תחליש את המפלגה וכך יוכלו להסתמך יותר על בני בריתם במפלגות אחרות.
יתר על כן, גם תנועות מחאה ש"צומחות מהשטח" לכאורה, מייד מאומצות לחיקו החם של פוליטיקאי זה או אחר - בדיוק כמו מה שקרה לחוק הבחירה הישירה. תנועות מחאה שלא התחברו לגופים קיימים - נדירות מאד. אני יכול לחשוב כרגע רק על "הפנתרים השחורים" ואולי גם על ד"ש (אע"פ שבסערת מוחי המעורפל, נדמה לי שגם סיעת ד"ש אומצה על ידי מישהו מוכר - מצטער, אני לא מרוכז). גם תנועת כך בשיאה ראויה אולי גם להכלל ברשימה הנ"ל באיזשהו אופן שלא חביב על במיוחד.
אשר לטעות, ובוא ננסה לסגור את זה סופית. אני מסכים שפוליטיקאים טועים, אבל לא בכמות שמייחסים להם, במיוחד לא בהחלטות עקרוניות. החלטות שכאלו מתקבלות אחרי דיונים ממושכים, משחקי סימולציה, הערכות, דוחות מודיעין, סקירות כלכליות - תבחר. לראות את כל הנתונים, עם כל מנגנוני הבקרה מסביב, ועדיין לטעות - זה פשוט לא הגיוני. צריך לשתות כוס גדושה של אי-רציונליות כדי לקבל את זה. אבל יותר מזה. ההבדל ביני לבינך שאתה מניח שאתה יודע מה המטרה של הפוליטיקאי. כעת אתה מסתכל על המעשה וקובע "נכון" או "טעות". אני, בניגוד לך, לא מניח שאני יודע מה המטרה של הפוליטיקאי, אלא גוזר אותה מהמעשים שלו, לאור המציאות הידועה באותו זמן. אני חושב שהתיאוריה שלי עדיפה כי אני מניח פחות הנחות יסוד - אני לא מניח שמי שבליכוד הוא נגד חזרה לגבולות 67 ומי שבמר"ץ הוא בעד - אני מסתכל על *המעשים* של אותו פוליטיקאי ורק מהם גוזר את המטרות שלו. ולכן, אני מגיע הרבה פעמים למסקנות שמפתיעות אנשים במקרה הטוב או מעלות גיחוך אצל אנשים במקרה הרע. אבל אני טוען שאני קרוב יותר ל"אמת" מהשיטה ה"לא-מדעית" שבה אתה ורוב האנשים מתייחסים לפוליטיקה. ולכן, העובדה שגם לפוליטיקאים יש רצונות ומטרות היא בדיוק העיקר אצלי - אותם אני מנסה למצא. בניגוד לך שמניח אותם מראש.
ואשר לשאלה, התשובה, כתמיד, היא: "זה תלוי בנסיבות" כאשר אתה הולך למשא ומתן למשל, כפי שאהוד ברק הלך בקמפ דיויד, חשוב שדווקא תהיה לך אופוזיציה חזקה מבית, כדי שתוכל *להימנע* כמה שיותר מויתורים. כל ויתור מבחינתך יכול לעלות בשלטונך. לעומת זאת. ה"חזק" נדרש לוותר ולהתפשר. הוא לא כפוף ללחץ מבית ויכול "להרשות לעצמו" להגמיש את עמדתו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש