בתשובה לעוזי ו., 18/10/02 0:47
הערות. 99677
א. יגאל עמיר לא היה מבצע את החלטתו השקולה בלי האוירה המתלהמת ברחוב והגושפנקא מצד הרבנים ב"דין רודף".
ב. רוב הציבור תמך ותומך בחלוקה מדינית. ירידה בתמיכה היתה רק בתקופות של טרור וכתוצאה ממנו, אבל לא באופן עקרוני. (למעשה בבחירות 96 היה רוב לתומכי התהליך המדיני - מצביעי פרס וחלק ממצביעי נתניהו שסברו שהוא ימשיך את התהליך בדרך יותר טובה.)
הערות. 99681
א. זו נראית לי ראיה מהרהורי הלב.
ב. באופן עקבי הציבור תומך ב"שלום" ומתחרט ברגע שעולה שאלת המחיר. אני נוטה להסכים לטענה שלך בענין בחירות 96, אבל בעינו עומד הנתון שלנתניהו היה יתרון גדול בסקרים על רבין לפני הרצח, והרצח גרם, ישירות, נזק פוליטי לימין.
הערות. 99682
לנתניהו *לא* היה יתרון גדול בסקרים על רבין לפני הרצח. היה לו יתרון קטן עד מזערי.
הרצח אכן גרם ישירות נזק פוליטי לימין. אם כי החמאס באדיבותו דאג לאזן אותו + 14 ומשהו אלף קולות (או: + קצת פחות מ30 אלף קולות, תלוי איך מסתכלים על זה).
הערות. 99693
א. האידיאלוג הכי קנאי והכי נחוש לא היה מבצע מעשה כזה לולא חש תמיכה ציבורית.
הערות. 99695
כיוון שמנהיגים בדרך-כלל אינם מובילים מדיניות הפוגעת באדם יחיד אלא (אם כבר) בקבוצות גדולות, תמיד תהיה ההתנגדות אליהם ענין ציבורי. אבל אסור לבלבל בין ההתנגדות למהלכים שרבין הוביל, לבין ''תמיכה ציבורית'' ברציחתו - כזאת לא היתה.
הערות. 99696
גם אם לא היתה תמיכה ציבורית ברצח, היתה אוירת שנאה והתלהמות שהיתה גדולה יותר מהתנגדות רגילה למדיניות של מנהיג.
יגאל עמיר לא פעל בואקום. הוא חש את האוירה מסביבו.
הערות. 99697
גם האוירה הקיצונית וגם הפעולה הקיצונית הן תוצאה של מדיניות קיצונית. זה לא אומר שהאוירה השפיעה על הפעולה. כל מה שאנחנו יודעים על המניעים של הרוצח מראה את ההיפך; הוא לא מתנחל חמום-מח או נער שוליים נוח להסתה, אלא אדם שקול, שפעל כפי שפעל נגד מדיניות שהתנגד לה.
אפשר להאשים את מחנה הימין בהפגנות אלימות לפרקים או בקריאות ה"מוות לבוגדים" - אבל לא ברצח עצמו.
הערות. 99698
אני מקווה לכתוב מאמר בענין זה. נמשיך אז את הדיון.
הערות. 99699
בשמחה.
אני מניח שאתה מתכנן לפרסם את המאמר ביום השנה לפי חשבונך (4/11); תיזהר שדובי לא יגזור עליך לבוא אצלו "במקלך ובמעותיך"...
הערות. 99814
אין סיכוי, כי אני לא יודע מה זה אומר, אבל אם תפרשן לי, אני תמיד שמח לגזור על אנשים כל מיני דברים.
הערות. 99821
מסכת ראש השנה, פרק ב' משנה ט':
"שלח לו רבן גמליאל [לרבי יהושע, שדחה את קידוש החודש ביום אחד], גוזר אני עליך שתבוא אצלי במקלך ובמעותיך ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונך."
והוא בא? 99838
כמובן. 99843
המשך אותה משנה:

"הלך [רבי יהושע] ומצאו רבי עקיבה מצר. אמר לו [ר"ע לר"י], יש לי ללמוד שכל מה שעשה רבן גמליאל עשוי, ... . בא לו [ר"י] אצל רבי דוסא בן הרכינס; אמר לו [רבי דוסא לר"י], ... כל שלושה ושלושה שיעמדו בית דין על ישראל--הרי הם כבית דינו של משה.

נטל [ר"י] מקלו ומעותיו בידו, והלך ליבנה אצל רבן גמליאל ביום שחל יום הכיפורים להיות בחשבונו."
יפה 99854
משמעת זה דבר חשוב.

ושאלת הבהרה נוספת: אני מבין את עניין המעות, אבל מה חשיבות המקל? האם בחגים ומועדים אין להסתייע במקל הליכה?
יפה 99857
המעות הן מוקצה (''משום דבר האבד'') - וזו רק גזירת חכמים. האיסור מדאורייתא הוא על טלטול ברשות הרבים, וזה חל הן על המעות, והן על המקל.
תודה 99860
לא רק משמעת זה חשוב 100098
המשך אותה משנה:
"[כשבא רבי יהושע לפני רבן גמליאל] עמד רבן גמליאל ונשקו על ראשו אמר לו בוא בשלום, רבי ותלמידי – רבי בחכמה, ותלמידי שקבלת את דברי."
אין כמו לחלל שבת בדברי חכמים 99892
נשים לב שרבן גמליאל *גזר* על ר' יהושע לבוא ליבנה, משמע הוא קיבל על עצמו כל ענישה משמיים שאמורה ליפול על ר' יהושע אם אמנם חילל את יום הכיפורים. לכן ציותו של ר' יהושע (כמו גם פן מסוים בסיפור תנורו של עכנאי) הינם ביטויים לציות לשם אחדות ושלום-בית, כלומר ר' יהושע מקבל את גזרתו של רבן גמליאל משום שהוא מכיר בסמכותו, ולא משום ששוכנע כי חשבונותיו שגויים.
אין כמו לחלל שבת בדברי חכמים 99893
ובזה אנחנו חוזרים (סוף סוף) לנושא המאמר - המשנה מדגישה את חובת הציות למנהיג הנבחר במקרה של חשש לפיצול העם. אפילו אם הצד השני לא שוכנע שחשבונותיו שגויים.
אין כמו לכבד ת'שבת בדברי חכמים 99969
הערה 100097
לו הייתי מבחין בכותרת שלך, לא הייתי מגיב (וודאי שלא הייתי משתמש באותה כותרת).
מדוע ולמה? 100102
זו היה הומור עצמי דלוח, לא יותר (לא).

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים