 |
ביום ד' בערב ישבתי לצפות בערוץ 2.
במשדר, שהופסק ע"י פרסומות (גם-כן יום-זיכרון, כן... עם פרסומות לאחלה ולסלקום. מעניין, האם היו קוטעים גם משדר של יום השואה, עלמנת לספר לנו על שמפו כזה או אחר?), סיפרו איתן הבר, יוסי שריד ורבים אחרים על "רבין האיש" - היה אנקדוטאלי וחביב לשמוע, כיצד שנוררו השניים סיגריות בארמונו של מובארק, או כיצד 'התגלגל המטכ"ל מצחוק' פעם, מאיזו בדיחה שרק רבין לא הבין. אז מה אם האיש היה ראש-ממשלה בישראל, שנרצח על הדרך שהוביל, וכיום מונהגת המדינה, בראש ובראשונה, בידי האנשים שהסיתו לרצח הזה בריש גליי (גם אם אחר-כך טענו, בהלם אמיתי או כוזב, ש'אופס - לא התכוונו!!' כן, בטח. סתם צרחו, שעל כל המוסר שטחים חל דין מוסר, או דין רודף, או גזר-דין מוות. סתם, בשביל הקטע). כל נושא הרצח, השלום ועוד טושטש (הוזכר אמנם, אבל - כפרט משני, לא ממש רלוונטי לנושא המדובר), והסתה? הס מלהזכיר!
זוהי שערוריה בלתי-נסלחת.
אבל, יחד עם זאת - יום המנהיגים? מה זאת אומרת? מה, האם רבין פשוט 'הלך לעולמו', סתם כך, מזקנה או ממחלה? זו תהיה הדרך הוודאית ביותר לטשטש, לחלוטין, מה באמת קרה שם.
ביום הזיכרון *חייבים* לזכור ולהזכיר, חזור והזכר, את ההסתה שהביאה לרצח. אבל זה קצת קשה, כאשר אחד מבריוני הסתה זו (המוכר כ: הבולדוזר) נהנה כיום משבעים אחוזי-תמיכה, בתור ממלא-תפקידו של האיש שנרצח, ובריון מסית אחר (המוכר כ: הקוסם) כבר ממתין בתור, במרכז הליכוד, על-מנת להחליפו...
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש